רבי יוחנן בן ברוקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי יוחנן בן בְּרוֹקַה[1], היה תנא בדור הרביעי לתנאים. מספר הלכות מובאות בשמו במשנה, והלכות נוספות מוזכרות בברייתות, לרוב יחד עם רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון וחבריהם[2], תלמידיו של רבי עקיבא.
המאמר שלו במסכת אבות עוסק בחילול השם:
חידש שיטה בהלכות ירושה, האומרת כי אדם יכול להעביר ירושה מיורש אחד לשני, אם שניהם ראויים ליורשו, כלומר בן בין הבנים או בת בין הבנות, אבל לא בת בין הבנים[3], ונפסקה הלכה כדינו של רבי יוחנן בן ברוקה[4]. פוסק כי אדם חייב להקציב מזונות לבנותיו לאחר מיתתו[5].
בשונה משאר חבריו, הוא מחדש כי מצוות פריה ורבייה מוטל גם על האשה, שכן בפסוק נאמר ”ויברך אותם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ”, המילה "אותם" מלמדת על כך שהיא נאמרת לשניהם[6].
היה לו בן שנמנה אף הוא על החכמים, ושמו רבי ישמעאל, ואף ממנו נזכר מאמר במסכת אבות ושמועות הלכתיות נוספות בברייתות שמובאות בתלמוד.