רבי יוסי בן שאול - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for רבי יוסי בן שאול.

רבי יוסי בן שאול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יוסי בן שאול
לידה המאה ה־3
סוריה פלשתינה, רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ארץ ישראל
תקופת הפעילות דור ראשון לאמוראים
השתייכות אמוראי ארץ ישראל
רבותיו רבי יהודה הנשיא
תלמידיו רבי חייא בר גמדא, רבי יהושע בן לוי, רבי יעקב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי יוסי בן שאול היה אמורא ארצישראלי בן הדור הראשון.

ביוגרפיה

רבו המובהק היה רבי. הוא שאל אותו שאלות ונשא ונתן עמו בהלכה[1], ואף מסר בשמו מימרות רבות[2]. מסר הלכות גם בשם "קהלא קדישא דבירושלם"[3].

בעל סדר הדורות כתב שהיה תלמידו של רב יוסף בר אדא, אך כתב הרב נפתלי משכיל לאיתן, שטעה בזה בעל סדר הדורות, משום שחכם זה לא נזכר בשום מקום[4]. במסכת ביצה הוא מוסר הלכה גם בשם רב, אך הרב נפתלי משכיל לאיתן כותב שצריך לגרוס שם "רבי"[4].

אחת מהשאלות ששאל את רבי, היא האם לפי הדעה האומרת שבית חוניו אינו נחשב מקדש של עבודה זרה, מותר להשתמש בבית המקדש בכלים שהשתמשו בהם בבית חוניו, ורק כהנים שעבדו שם פסולים לעבודה בבית המקדש משום שקנסו אותם, או שגם בכלים אסור להשתמש. רבי ענה, שיש פסוק המלמד שהם אסורים, אך הוא אינו זוכר אותו. רבי יוסי ניסה להקשות על דבריו ולהוכיח שכלים של עבודה זרה מותרים לשימוש בבית המקדש, מן הפסוק: "כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח ה'" (דברי הימים ב', כ"ט, י"ט). כששמע רבי את דבריו, שמח ואמר: "ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי", משום שזהו הפסוק שהוא שכח, שממנו לומדים שהכלים של בית חוניו אסורים, משום שכוונת הפסוק היא שגנזו את הכלים, והקדישו אחרים במקומם[5].

תלמידיו האומרים בשמו הם רבי חייא בר גמדא[6] ורבי יהושע בן לוי[3][7]. במסכת שבת אומר רבי יעקב מימרא בשמו, שם הוא נקרא "רבי אסי בן שאול"[8].

במסכת שבת[9] מובאת מחלוקת שלו עם רבי יוחנן בן שאול, ונראה שהוא היה אחיו. כמו כן, נראה שגם רבי חלפתא בן שאול המוזכר עמו בירושלמי[10] היה אחיו[4].

מתורתו

בתלמוד הירושלמי מסופר, שאדם אחד שנא לקיים מצוות, ואשתו אהבה אותן, והוא לא הניח אותה לקיימן. פעם אחת היא הכניסה עני לבית בשעה שהבעל לא היה בו, וכשהגיע הבעל היא החביאה אותו בעליית הגג. לאחר מכן הבעל נכנס לאכול ונמנם, ובינתיים בא נחש והטיל ארס באוכל שהיה לפני הבעל. כשהתעורר הבעל ורצה לאכול, האורח רץ ומנע אותו מלאכול את האוכל המורעל. רבי יוסי בן שאול פסק שהאורח אינו חשוד על איסור ייחוד, משום שהוא הזהיר את הבעל ומנע ממנו למות מארס הנחש[11].

הוא מסר בשם רבו רבי, את ההלכה האומרת שאף על פי שקטן אינו יכול להצטרף לזימון, ניתן לצרף אותו לתשעה אנשים ולהזכיר את שם השם - "אלוהינו"[7].

מסר בשם רבו גם את הדרשה הלומדת שראש בית דין צריך לקדש את החודש, מן הפסוק: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא, כ"ג, מ"ד)[12].

במסכת כתובות אומר תלמידו רבי חייא בר גמדא בשמו, את המימרא הבאה, המדברת על המתרחש בעולמות העליונים בשעה שצדיק נפטר:

בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, צדיק פלוני בא! אומר להם: יבואו צדיקים ויצאו לקראתו. ואומרים לו: יבא בשלום ינוחו על משכבותם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
רבי יוסי בן שאול
Listen to this article