רומן דיקטטורי
סוגה של ספרות לטינו-אמריקאית המאתגרת את תפקיד הדיקטטור בחברה הלטינו-אמריקאית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רומן דיקטטורי (בספרדית: novela del dictador) הוא סוגה של ספרות לטינו-אמריקאית, המאתגרת את תפקיד הדיקטטור בחברה הלטינו-אמריקאית. התמה של משטר הקאודיליו (caudillismo) המתאפיין במנהיג פוליטי כריזמטי וחזק, נבחנת בסיפורת זו מבעד למערכות היחסים שבין כוח, דיקטטורה, וכתיבה. יתרה מזאת, הרומן הדיקטטורי הוא לרוב אלגוריה לתפקיד הסופר בחברה הלטינו-אמריקאית. אף על פי שהיא קשורה בעיקר לבום הלטינו-אמריקני של שנות ה-60 וה-70, יש לסוגה זו שורשים ביצירה הלא-בדיונית בת המאה התשע-עשרה פקונדו (Facundo ;1845), פרי עטו של דומינגו פאוסטינו סרמיינטו. בהציגו ביקורת עקיפה על המשטר הדיקטטורי של חואן מנואל דה רוסאס בארגנטינה, פקונדו הוא מבשר סוגת הרומן הדיקטטורי; וכל אלו שיבואו לאחר מכן קשובים לו. כפי שנקבע על ידי סרמיינטו, סוגה זו לא באה לנתח את שלטונם של דיקטטורים מסוימים, או להתמקד ברמת דיוק היסטורית, אלא נועדה לבחון את אופיים המופשט של דמויות סמכותיות ושל סמכותיות בכלל.[1]
על מנת להיחשב כרומן דיקטטורי, צריך הסיפור לכלול נושאים פוליטיים חזקים שמקורם בהיסטוריה, בחינה ביקורתית של כוחו של הדיקטטור, "הקאודיליו", וכמה הרהורים כלליים על אופי הסמכותיות .אף שרומנים דיקטטורים מסוימים מתרכזים בדיקטטור היסטורי אחד (גם אם במסווה בדיוני), הם אינם מנתחים את הכלכלה, הפוליטיקה ואופן ממשל המשטר כפי שעשוי להיות בספר היסטוריה. ז'אנר הרומן הדיקטטורי כולל את "אני, העליון" (1974; Yo, el supremo), מאת אוגוסטו רואה באסטוס, המתייחס לעריץ ד"ר פרנסיה מפרגוואי ואת "חגיגת התיש" (2000), מאת מריו ורגס יוסה, הנקשר לרפאל לאונידס טרוחיו מהרפובליקה הדומיניקנית. לחלופין, הסופר עשוי ליצור דיקטטור בדיוני כדי להשיג את אותו סיפור עלילתי, כמו ב"מניעיה של המדינה" (1974: "El Recurso del método"), מאת אלחו קרפנטייר, שבו הדיקטטור הוא אדם מורכב שדמותו קובצה ממאפיינים של כמה דיקטטורים היסטוריים. ז'אנר הרומן הדיקטטורי השפיע רבות מאוד על התפתחות מסורת הספרות הלטינו-אמריקאית, מכיוון שרבים מהסופרים דחו טכניקות סיפור מסורתיות, ליניאריות, ופיתחו סגנונות עלילתיים שיטשטשו את ההבחנות בין הקורא, המספר, העלילה, הדמויות והסיפור. בבחינת סמכות המנהיגות בחנו הסופרים את תפקידם החברתי כמפיצי חוכמה פטרנליסטים, כמו זו של הקאודיליו שאת משטרו אתגרו ברומנים הדיקטטורים שלהם.