ריאליזם (מדע המדינה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רֵאָלִיזְם (מכונה גם "ריאליזם קלאסי") או מְצִיאוּתָנות[1] היא תאוריה במדע המדינה ובתורת היחסים הבין-לאומיים השואפת להציג מבט על העולם "כמו שהוא", ללא ניסיון לתקן או לייפות אותו. התפישה הריאליסטית מניחה כי טבען של מדינות הוא אנוכי ואינטרסנטי, וכי כל מדינה שמה דגש על פיתוח של עוצמה צבאית. לשיטת האסכולה הריאליסטית, פועלן של המדינות מונע על ידי השאיפה להשגת כוח פוליטי או צבאי, ולא על ידי עקרונות מוסריים ואידיאלים.
בריאליזם צמחו אסכולות שונות לאורך השנים, בהן הריאליזם הקלאסי, הריאליזם הנאו-קלאסי, והנאו-ריאליזם. על פי האסכולה הריאליסטית הקלאסית, העולם הוא תוצר של כוחות הטבועים בטבע האנושי: האדם אנוכי מטבעו ופגום מיסודו, כלומר בני האדם נולדים עם התנהגות לא מוסרית מובנית, ובהתאם לכך שאיפתו העליונה היא לשרוד ולשלוט באחר. גישות אחרות דוחות הנחה זו, ומניחות הנחות אחרות.
היות שהעולם מטבעו מבוסס על אינטרסים מנוגדים הסותרים זה את זה, הרי שלא ניתן לעולם להגשים עקרונות מוסריים במלואם. ניתן להגיע למצב קרוב לכך על ידי איזון אינטרסים, המוביל להסכמי שלום בין המדינות, אך יש להפנים כי מדובר באיזון זמני שמטרתו להשיג את הרע במיעוטו ולא את הטוב המוחלט. רעיון זה מתקשר לרעיון האמנה החברתית, כפי שמשתקף בכתביו של תומאס הובס.
בין ההוגים שבתפיסתם הפוליטית קווים התואמים את רעיון הריאליזם הפוליטי ניתן למנות את ההיסטוריון היווני תוקידידס, המדינאי האיטלקי ניקולו מקיאוולי, הפילוסוף הבריטי תומאס הובס, שליט צרפת הקרדינל רישלייה, הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק והגנרל והתאורטיקן הגרמני קרל פון קלאוזביץ.