ריצ'רד השני, מלך אנגליה
מלך אנגליה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ריצ'רד השני (באנגלית: Richard II; 6 בינואר 1367 – 14 בפברואר 1400), ידוע גם בכינויו: "ריצ'רד מבורדו" (באנגלית: Richard of Bordeaux) היה מלך אנגליה בשנים 1377–1399.
לידה |
6 בינואר 1367 צרפת (1365–1794) בורדו, אקוויטניה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
נרצח |
14 בפברואר 1400 (בגיל 33) ממלכת אנגליה פונטפרקט (אנ'), אנגליה | ||||||||
מדינה | ממלכת אנגליה | ||||||||
מקום קבורה | הממלכה המאוחדת מנזר וסטמינסטר, לונדון | ||||||||
דת | נצרות קתולית | ||||||||
בת זוג |
אן מבוהמיה (אנ') איזבל מוולואה | ||||||||
שושלת בית פלנטג'נט | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
מסדר הבירית | |||||||||
ריצ'רד היה בנו של אדוארד, הנסיך השחור, והוא נולד במהלך תקופת מלכותו של סבו, אדוארד השלישי, מלך אנגליה. ריצ'רד היה אחיו הצעיר של אדוארד מאנגולם (Edward of Angoulême) ועם מותו של אחיו הפך ריצ'רד בגיל 4 לשני לאחר אביו ברשימת הטוענים לכתר אנגליה. כשנפטר אביו, בטרם מות סבו, הפך ריצ'רד לראשון בתור לירושת הכתר. שנה לאחר מכן, עם מותו של הסב, המלך אדוארד השלישי, ירש ריצ'רד את הכתר בהיותו רק בן 10.
בראשית תקופת מלכותו, נוהלה המדינה על ידי מועצת יועצים. רובם של חוגי האצולה העדיפו את צורת הממשל הזו על פני ממשל של עוצרות בראשותו של ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, דודו של ריצרד. עם כל זאת, נותר גונט בעל השפעה חזקה. האתגר העיקרי הראשון שעמד בפני ריצ'רד היה מרד האיכרים האנגלי בשנת 1381. המלך הצעיר תרם רבות לדיכוי המוצלח של המרד. עם זאת, תלותו של ריצ'רד בקבוצה קטנה של אנשי חצר גרמה, במהלך השנים, לאי שביעות רצון בקרב בעלי ההשפעה שביניהם, וב-1387 הועברה השליטה על הממשלה לידיה של קבוצה של לורדים (Lords Appellant). ב-1389 חזרה השליטה לידיו של ריצ'רד, ובמהלך שמונה השנים הבאות הוא שלט בהרמוניה יחסית עם מתנגדיו לשעבר. ב-1397 נקם המלך במועצת הלורדים; רבים מהם הוצאו להורג או הוגלו. השנתיים הבאות מתוארות על ידי ההיסטוריונים כתקופת הרודנות של ריצ'רד. ב-1399, לאחר מותו של ג'ון מגונט, נישל ריצ'רד את בנו של גונט, הנרי בולינגברוק, שקודם לכן הוגלה על ידו. הנרי פלש לאנגליה ביוני 1399 בראש צבא קטן שהלך וגדל עד מהרה. תביעתו המוצהרת של הנרי הייתה לקבל בחזרה את נחלת אבותיו, אך עד מהרה התברר כי כוונתו הייתה לדרוש את הכתר לעצמו. לאחר התנגדות קלושה בלבד, בה נתקל בולינגברוק, הוא הדיח את ריצ'רד השני מכיסאו, והוכתר בעצמו כמלך הנרי הרביעי. ריצ'רד מת בשבי בראשית השנה הבאה, והדעה הרווחת היא שהורעב למוות.
על ריצ'רד נאמר שהוא היה אדם גבה קומה, נאה למראה ואינטליגנטי. אף על פי שהוא לא היה חולה נפש, כפי שטענו היסטוריונים מוקדמים, נראה שלקראת סוף תקופת מלכותו סבל ממה שמדע הפסיכולוגיה המודרני מגדיר כהפרעת אישיות. בהיותו פחות שש אלי קרב בהשוואה לאביו ולסבו, הוא שאף להביא לסיומה של מלחמת מאה השנים שבה פתח סבו, אדוארד השלישי. ריצ'רד השני היה מאמין גדול בזכויות היתר של המלוכה, מה שהוביל אותו לריסון כוחה של האצולה והסתמכות על פמליה מצומצמת לצורך הגנה צבאית. בניגוד לחצר המלכות של סבו, ששם דגש על האחווה הצבאית, הוא עצמו טיפח אווירה מעודנת בחצר המלכות שלו, שבה המלך היה דמות מורמת מעל כולם, כשהאמנות והתרבות מהווים חלק חשוב בחיי החצר. השם שיצא לריצ'רד לאחר מותו עוצב בעיקר על ידי ויליאם שייקספיר, שמחזהו ריצ'רד השני מציג את ממשלו הגרוע ואת הדחתו על ידי בולינגברוק כגורמים לפריצתן של מלחמות השושנים במאה ה-15. היסטוריונים בני זמננו לא מקבלים את הפרשנות הזאת, אך גם לא מסירים לחלוטין את האשמה מעל כתפיו של ריצ'רד. רוב החוקרים מסכימים כי אף על פי שהמדיניות שלו לא הייתה חסרת תקדים או מנותקת מהמציאות, הדרך שבה הוא ביצע אותה לא הייתה מקובלת על הממסד הפוליטי, והיא הובילה לנפילתו.