רקוויאם
מיסה קתולית הנכתבת ומבוצעת לזכר אדם מת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רקוויאם (באנגלית: Requiem) היא מיסה קתולית הנכתבת ומבוצעת לזכר אדם מת, בלטינית נקראת היצירה גם "מיסה פרו דפונקטיס" (Missa pro Defunctis), כלומר "מיסה עבור המתים".
לרוב נכללת המיסה בטקסי אשכבה וכן משמשת כתפילה ביום כל הנשמות, מועד נוצרי המתקיים כל שנה ב-2 בנובמבר ובו מתפללים לעילוי נשמות כל המתים. הקתולים מאמינים כי ביצוע מיסת הרקוויאם לכבודו של נפטר מסוים, יכול לזרז את מסלול הייסורים שנגזר על נשמתו לעבור בדרכה אל גן העדן.[1]
השם רקוויאם מגיע מהמשפט הפותח את המיסה: Requiem æternam dona eis, Domine, et lux perpetua luceat eis ומשמעותו בלטינית: "מנוחה" (ביחסת מושא ישיר).
רקוויאם היא גם יצירה מוזיקלית, הנכתבת לטקסטים ולפיוטים של טקס האשכבה הקתולי. ברוב המיסות הקתוליות, חלק מהטקסטים שביצירה יכולים להיות מוחלפים בהתאם ליום ולמועד בו מנוגנת היצירה, אולם במיסת הרקוויאם, הטקסטים המושרים קבועים תמיד. פיוטים אלו, אשר נושאים אופי דרמטי וסוער, היוו מאז ומתמיד מוקד משיכה ללחניהם של מלחינים, אשר שאפו להציג את יכולתם להביע פאתוס בהלחינם את המילים הדרמטיות. בין הרקוויאמים המוכרים שנכתבו ניתן למנות את אלה של מוצרט (ראו: רקוויאם (מוצרט)), ורדי (ראו: הרקוויאם של ורדי), פורה (ראו: רקוויאם (פורה)) ושל ברליוז (ראו: רקוויאם (ברליוז)).
קיימת גם מסורת מוזיקלית של רקוויאם לא-קתולי (נוצרי). הדוגמאות הבולטות הן "Musikalische Exequien" מאת היינריך שיץ, "אקטוס טרגיקוס" (מס' 106 ברי"ב) מאת באך ו"הרקוויאם הגרמני", מאת יוהנס ברהמס (שלושתן מבוססות על אוסף טקסטים גרמניים מכתבי הקודש ולא על טקסט קנוני); "רקוויאם המלחמה" מאת בנג'מין בריטן משלב לסירוגין קטעים מתוך הרקוויאם הקתולי, עם שירים אנטי-מלחמתיים מאת המשורר וילפרד אוון שנהרג במלחמת העולם הראשונה. רקוויאם אנטי-מלחמתי נוסף הוא "הרקוויאם הברלינאי" שכתב קורט וייל ב-1928, לטקסטים של שירים בנושא המוות מאת ברטולט ברכט.