שואת יהודי בולגריה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שואת יהודי בולגריה התרחשה בין השנים 1939 ל-1944 בממלכת בולגריה במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה, שאורגנה על ידי ממשלת גרמניה הנאצית ובעלות בריתה של בוריס השלישי, מלך בולגריה וראש הממשלה בוגדאן פילוב.[1]
רדיפת יהודי בולגריה החלה בשנת 1939, התגברה בתחילת 1941, והגיעה לשיאה בגירוש יהודים מבולגריה למחנות הריכוז הגרמניים במרץ 1943. רובם של 11,343 היהודים שחיו בשטחי יוגוסלביה הכבושים בבולגריה (יוון ובאזורים של מקדוניה (אנ'), תראקיה ומחוז פומורבלייה (אנ')) גורשו על ידי שלטונות בולגריה ונשלחו דרך בולגריה בעיקר אל מחנה טרבלינקה שבפולין.[2]
אישי ציבור בולגרים מחו נגד גירוש היהודים, ביניהם הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית ומספר בישופים וחברי פרלמנט, וניסו לשכנע את בוריס השלישי, מלך בולגריה לעצור את הגירוש והצליחו חלקית למנוע זאת במרץ 1943.[3] היהודים שלא גורשו, רכושם הוחרם והם הועברו לרשות המדינה, וכל הגברים היהודים בגילאים 20 עד 40 נשלחו לגדודי עבודות כפייה עד ספטמבר 1944.[4] האירועים שמנעו את הגירוש למחנות השמדה של כ-48,000 יהודי בולגריה באביב 1943 מכונים הצלתם של יהודי בולגריה. אף על פי שרוב היהודים שגורשו מבולגריה נספו, שיעור ההישרדות של האוכלוסייה היהודית בבולגריה היה מהגבוהים ביותר ממדינות הציר[5].