שטר (משפט עברי)
מסמך הלכתי המשמש לראיה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שטר הוא מסמך הלכתי, המשמש בדרך כלל כראייה על זכויותיו של המחזיק בו. לדוגמה, שטר חוב. לעיתים משמש השטר עצמו כאמצעי הקניין, אך מעשה הקניין נגרם גם הוא, כתוצאה מאובייקט הראיה. ישנם שטרות הנכתבים כתוצאה מפעילות עסקית או אחרת בין אנשים, וישנם שטרות הנכתבים כתוצאה מהתערבותו של בית הדין. המקור לשם "שטר" הוא מהמילה האכדית - Šataru (שַׁטַרֻ), שמשמעה כתיבה[1].
המונח "קניין שטר" מפנה לכאן. לערך העוסק בהקנאת שטר חוב לאדם שלישי, ראו קניין אותיות.
שטרות אינם מוזכרים בשמם בתנ"ך, אשר מכנה אותם בשם ספר.
- שטר גט - ”וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ” (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א')
- שטר קניין - ”וָאֶקַּח, אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה... אֶת-הֶחָתוּם... וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי ” (ספר ירמיהו, פרק ל"ב, פסוק י"א)
טופסי השטרות הקדומים ביותר הנמצאים בידינו, הם 33 שטרות הכלולים באוסף תעודות יב, ובהם שטר כתובה. השטרות דומים לשטרות התלמודיים[1].