שכיב מרע
כינוי תלמודי לחולה הנמצא בשלבי גסיסה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שְׁכִיב מְרַע (תרגום מילולי מארמית "שוכב חולה") הוא ביטוי תלמודי המתאר חולה אנוש, הנוטה למות. התלמוד מבהיר דין מיוחד לגבי שכיב מרע, שדבריו (דיבוריו בעל פה), ככתובין ומסורין דמו,[1] כלומר, למרות שבדרך כלל (באדם בריא) אין בכוחם של סתם דברים שאומר אדם כדי להקנות נכסים, ויש צורך בפעולת קניין מפורשת, אצל שכיב מרע מסתפקים בדיבור כאילו הוא כתוב (נכתב על ידיו) ומסור (הועבר מידו לידי אדם אחר).