תקרת שכר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקרת שכר או שכר מקסימום היא הגבלה על גובה השכר המרבי שניתן לשלם במדינה מסוימת או בענף כלכלי מסוים. תקרת שכר נקבעת בחוק או בהסכם.
שכר מקסימום מהווה תפיסה כלכלית שנויה במחלוקת, שתומכיה רואים בה את המשכה של תפיסת שכר המינימום, שהוא הסכום הנמוך ביותר שמותר למעביד לשלם לעובד. שניהם, שכר המינימום ושכר המקסימום, הם שיטות לוויסות פיזור ההון בחברה.
על אף שבמדינות רבות ובכללן ישראל, נחקקו חוקים הקובעים שכר מינימום, מעטים הם המקרים בהם נחקקו חוקים הקובעים שכר מקסימום. חוקים שכאלו חוקקו לרוב במדינות רווחה, כגון שוודיה, בה פעל החוק תקופה מסוימת בשנות ה-60 של המאה ה-20 לפני שבוטל במסגרת הליברליזציה במשק השוודי. במהלך המאה ה-16 חוקק הפרלמנט האנגלי חוק שקבע כי פקידי מחוזות יכולים לקבוע תקרות שכר עבור תושבי האזור, בהתאם לצורכי התקופה. ניסיון מודרני יותר לשכר מקסימום אירע בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, עת מתמודד מטעם מפלגת הירוקים, הכניס למצעו חוק זה, אך כצפוי לא זכה בבחירות וההצעה נגנזה.
בשנת 2010 עלתה הצעה לחוקק בישראל חוק "שכר מקסימום" על ידי ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ חיים כץ, עיקר הצעת החוק היה לקבוע כי הפער המרבי בין מקבל השכר הגבוה ביותר למקבל השכר הנמוך ביותר בחברה ציבורית יהיה עד פי חמישים. ההצעה נגנזה.[דרוש מקור]