שם טוב גפן
פילוסוף נאו-קאנטיאני, תאורטיקן, מתמטיקאי, מקובל ואיש אשכולות יהודי, ממוצא אוקראיני, בעל השקפה ציונית דתית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרב קלמן (קלונימוס) שם־טוב גפן (ברוסית: Кельмань Гофань[hebrew 1]; כ"ז בניסן ה'תרט"ז – כ"ו בסיוון ה'תרפ"ז, 2 במאי 1856 – 26 ביוני 1927) היה פילוסוף נאו-קאנטיאני, תאורטיקן, מתמטיקאי, מקובל ואיש אשכולות יהודי, יליד אוקראינה.
לידה |
2 במאי 1856 כ"ז בניסן ה'תרט"ז האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
26 ביוני 1927 (בגיל 71) כ"ו בסיוון ה'תרפ"ז, ירושלים, פלשתינה (א"י) |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
השקפה דתית | יהדות |
מקום לימודים | אוטודידקטיות |
זרם | נאו-קאנטיאניזם |
תחומי עניין | תורת ההכרה, קבלה, מחשבת ישראל, פילוסופיה של המדע, פרשנות יהודית למקרא, מתמטיקה, פיזיקה תאורטית, מטאפיזיקה |
עיסוק | מורה, מתמטיקאי, מקובל, פילוסוף |
השפיע על | יוסף צבי רימון |
יצירות ידועות | תורת הממדים לאין ספורות, תורת הנבואה הטהורה, מעשה בראשית והאדמתנות |
חתימה | |
כתב ספרים ומאמרים רבים, שהחשובים שבהם הם החיבורים "תורת הממדים לאין ספורות" ו"תורת הנבואה הטהורה"[2], בשני חיבורים אלו, ובמאמר מעשה בראשית והאדמתנות, הוא שילב את הגותם הפילוסופית של הרמב"ם ועמנואל קאנט עם תורת הקבלה. עסק רבות בתורת ההכרה, בפרט בתורת האידיאליזם הטרנסצנדנטלי ו"הדבר כשהוא לעצמו", אותו זיהה עם אלוהים[3]. הוא חלק באופן שיטתי על תפיסתו של ברוך שפינוזה, לעג לו, וכינה אותו "בן־הקוץ" (תרגום חופשי של "שפינוזה").
בנוסף לחיבוריו הפילוסופיים, כתב ספרי מתמטיקה, פירושים על ספר איוב, ספר ישעיהו וספר יצירה, ומאמרים תורניים ומדעיים בנושאים רבים, ביניהם אמונה, הלכה, בלשנות, היסטוריה, כימיה, ופילולוגיה.
תמך בציונות הדתית באופן מובהק, והיה ממקורביו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהעריך מאוד אותו ואת הגותו. הוא סייע לו בהקמת ישיבת אוצר חיים ביפו, והתכתב איתו רבות בנושאים שונים.