שמיעה יחסית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בעולם המוזיקה, שמיעה יחסית, שמיעה רלטיבית או שמיעת מרווחים, היא היכולת לזהות מרווחים מוזיקליים או יחסי תדירויות בצורה אינטואיטיבית ומדויקת. כלומר, זיהוי ההפרש בגבהים בין שני צלילים שונים. למשל: זיהוי צליל דו מסוים כגבוה בשתי אוקטבות מעל דו אמצעי, או זיהוי מרווח בין שני צלילים כסקסטה או קוורטה. לכל אדם ישנה שמיעה יחסית המאפשרת להבחין בין גבהים שונים של צלילים, אך שימוש במונח זה מתאר לרוב אדם בעל יכולות מעל הממוצע. לרוב כאשר משתמשים במונח "שמיעה מוזיקלית" מתייחסים למונח זה.
שמיעה יחסית מתבטאת בין השאר ב:
- יכולתו של מוזיקאי לנגן או לשיר משמיעה קטע מוזיקלי מוכר ללא צורך בתרגול, בהתבסס על יחס המרווחים בין הצלילים, בהתאם לסולם שבו נכתב (מז'ור או מינור).
- מיומנות הנדרשת מנגנים בכלים שגובה צליליהם איננו קבוע מראש (כמו גיטרה או פסנתר, להבדיל מחליל או קסילופון), לשם כוונון מדויק של הכלי. היכולת להביא את כל אחד מן הצלילים אל מקומו בגובה הנכון יחסית לצלילים האחרים, תלויה ברמת השמיעה הרלטיווית של המכוון.
- זמרים ופייטנים, בעיקר אלה השרים מוזיקה ערבית, נדרשים לדקויות טונים בשירה וסלסול במקאמים שונים. ככל שהיכולת הרלטיווית של הזמר ברמה גבוהה יותר, כך השירה תהיה איכותית ומדויקת.
- התמצאות (אוריינטציה) בעת ההאזנה למוזיקה, שמתבטאת בזיהוי התווים או בדרגות הסולם הנתון. אדם בעל שמיעה רלטיבית מפותחת יוכל לחזות בעת נגינה את התו או האקורד הבא ביצירה שהוא מכיר היטב משמיעה, בלי להיעזר בתווים כתובים.