שנת שבתון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שנת שבתון (מלטינית: sabbaticus, מעברית: שבת) היא הפסקה מהעבודה לשם מנוחה, הנמשכת לרוב לאורך מספר חודשים עד שנה. מקורו של רעיון השבתון הוא במצוות השמיטה המתוארת בתנ"ך; לדוגמה, בספר ויקרא מוצגת השמיטה כמצווה לחדול מעיבוד השדות במהלך כל השנה השביעית (לפי תיאור זה, השבתון נמשך שנה שלמה).