שפות הודו-איראניות
שפות הודו-איראניות, הידועות גם כ"שפות אַרִיּוֹת", הן קבוצת שפות מהקדומות, הגדולות והחשובות שיש במשפחת השפות ההודו-אירופיות. הן מדוברות בדרום אסיה, מדרום הרי אורל וחופי הים הכספי במערב, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, ועד הודו ובנגלדש.
ככל הנראה מקורן של שפות אלה הוא באפגניסטן ובמהלך התפתחותן הן נפרדו לארבע קבוצות: שפות הודו-אריות, שפות איראניות, שפות דרדיות ושפות נוריסטניות. דובריהן נעו בעיקר דרומה, מזרחה ומערבה ורק מעט שפות עברו צפונה. יש הקושרים את התפשטותן במרחב זה עם המצאת המרכבה.
סיווג פנימי
השפות במשפחה מתחלקות לקבוצות הבאות:
- שפות הודו-אריות
- שפות דרדיות:
- דאמלי
- דומאקי
- גאוואר-באטי
- קאלאשה
- קשמירית
- חוואר
- קוהיסטנית
- ניגאלאמית
- פאשאי
- פאלורה
- שינה
- שומשתי
- שפות נוריסטניות:
- אשקום
- קמוירי
- קאטי (באשגלי)
- פרסואנית (ווסי-וורי)
- טרגמי
- וואיגלית (קאלאשה-אלה)
- שפות איראניות:
היסטוריה
השפה האם של משפחת השפות ההודו-איראניות היא השפה הפרוטו-הודו-איראנית (אנ') ששוחזרה בידי בלשנים.
השפות ההודו-איראניות המוקדמות ביותר שתועדו הן סנסקריט וודית, אווסטית עתיקה וצעירה ופרסית עתיקה (שפות איראניות עתיקות). מספר מילים שאולות משפה הודו-ארית אחרת נמצאו במסמכים שנמצאו בממלכה החיתית וממלכת מיתני העתיקות במזרח התיכון.
קישורים חיצוניים
- שפות הודו-איראניות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
