שפת סימנים
כינוי לשפה טבעית המשתמשת בתנועות ידיים, מחוות גוף והבעות פנים כאמצעי תקשורת בין הדוברים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שפת סימנים הוא כינוי לכל אחת מהשפות הטבעיות שמשתמשות בתנועות ידיים, מחוות גוף והבעות פנים כאמצעים העיקריים להעברת מסרים וליצירת תקשורת בין המתקשרים, בין אם הם אילמים ובין אם לא. השימוש בשפת הסימנים מאפשר שמירה על השקט. זאת בניגוד לשפה מדוברת, שבה האמצעי העיקרי הוא הקול המופק בחללי הפה, האף והגרון.
האוכלוסייה העיקרית שמשתמשת בשפת סימנים היא אוכלוסיית החירשים וכבדי-השמיעה, בעיקר אלה שנולדו כבדי-שמיעה או שלקו בשמיעתם בגיל צעיר. קהילת החירשים קבעה כי שפת סימנים "כולית" היא שפה אותנטית ("ילידית"), ובישראל מסומנת שפה זו כ"פה" (FA). לשפת הסימנים הישראלית אוצר מילים עשיר, שאינו חופף לחלוטין לזה של השפה המדוברת. בכל אחת מהשפות ניתן למצוא מילים שאין להן תרגום בשפה השנייה[1][2]. במקומות שונים בעולם משמשות שפות סימנים שונות, ואין בהכרח יכולת לדובר שפת סימנים אחת להבין דובר בשפת סימנים אחרת.