שת
דמות מקראית, בנם של אדם וחווה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שֵׁת הוא דמות מקראית, הבן השלישי של אדם וחוה. הוא נולד לאחר הירצחו של הבל על ידי אחיו קין, כאשר אדם היה בן 130 שנה,[1] כלומר בשנת ק"ל לבריאת העולם.
ערך זה עוסק בדמות מקראית, בנם של אדם וחווה. אם התכוונתם לאחת מעצמות האגן, ראו עצם השת.
שמו של שת מוסבר בדברי חוה אמו: ”כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן”.[2] על פי המקרא, כל האנושות שאחרי המבול היא מצאצאיו של שת. גם באסלאם תופס שת מקום כאחד מנבחרי האנושות.
לשת נולד בגיל 105 בן בשם אנוש.[3] אנוש הוליד את קינן, וקינן הוליד את מהללאל, ומהללאל הוליד את ירד, וירד הוליד את חנוך, וחנוך הוליד את מתושלח, ומתושלח הוליד את למך, ולמך הוליד את נח.
שת חי 912 שנים.
שת נולד ב-3731 לפנה"ס ומת ב-2819 לפנה"ס. באכדית שת הוא כינוי כללי לשבטי האמורי שמקום מושבם העיקרי היה באזור הפרת, בבל וארץ ישראל. בני שת נזכרים בתעודות מצריות ובספרות אוגריתית.[4]