תאוריית ההתנגשויות המולקולריות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאוריית ההתנגשויות המולקולריות היא תאוריה מדעית שמסבירה מבחינה איכותית כיצד תגובות כימיות מתרחשות ומדוע יש הבדלים בין קצבי התגובה של תגובות שונות. התאוריה הוצעה על ידי מקס טראוץ וויליאם לואיס ב-1916. התאוריה [1].
אחת ההנחות המרכזיות בתאוריה היא שעל מנת שהתגובה הכימית תתרחש, החלקיקים המעורבים בה צריכים להתנגש זה בזה. הנחה נוספת היא שרק חלק ממספר ההתנגשויות הכולל בכל רגע נתון, המכונה ההתנגשויות הפוריות, גורם לשינוי של מולקולות המגיבים.
הבסיס להנחה זו הוא שרק חלק מהמולקולות אוצרות בתוכן את כמות האנרגיה הנדרשת לשבירת הקשרים הכימיים ויצירתם של קשרים חדשים, כמו גם המיקום המתאים במרחב. סף האנרגיה הדרוש להתרחשותה של תגובה כימית נקרא אנרגיית השפעול.
מבחינה רעיונית, תאוריית ההתנגשויות קרובה מאוד לקינטיקה כימית.