תוהו ובוהו
ביטוי עברי מקראי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תֹהוּ וָבֹהוּ הוא ביטוי עברי מקראי הנמצא בנרטיב הבריאה, המופיע בתחילת ספר בראשית כחלק מסיפור מקראי המתאר כיצד נברא העולם על ידי האלוהים. סיפור הבריאה הזה מקובל על היהדות ועל הנצרות, אם כי הביטוי 'Tohu wa bohu' מופיע כלשונו רק בחלק קטן של תרגומי התנ"ך לאנגלית.
על ביטוי זה נכתבו פרשנויות ומאמרים רבים. לפי הכתוב בנביאים, תוהו ובוהו פירושו אין, שממון וריק. זהו גם הפירוש הדתי המסורתי[1]. המשמעות המילולית המקובלת היום היא: אי-סדר, בלגן, ערבוביה, אנדרלמוסיה. הפירוש המופיע בתרגום השבעים, "ἀόρατος καὶ ἀκατασκεύαστος", פירושו: אפל ובלתי מסודר; בעוד המתרגמים לארמית (תרגום אונקלוס, תרגום יונתן) פירשו – שממה וריקנות. יש המתייחסים אל "תֹהוּ וָבֹהוּ" ואל "רוח אלוהים" כביטוי המתכתב עם סיפור קדום יותר העוסק בהפריה בין ישויות אלוהיות קדומות, היוצרת את העולם. חלק מחוקרי המיתוסים הקדומים חושבים ש"תהו" מתייחס אל האלה תיאמת, אלת התהום המסופוטמית, ו"בהו" מתייחס אל האלה באו או בוהו (Βάαυ ביוונית) ההלניסטית-פיניקית, אלת החושך הקדמונית, ולדעתם המשפט "תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" הוא תקבולת מוצלבת.