תינוק שנשבה
מושג תלמודי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בתלמוד, תינוק שנשבה לבין הגויים הוא אדם יהודי, שכאשר היה תינוק - נפל בשבי, וגדל אצל הגויים. משום כך הוא לא למד תורה, אינו יודע את ההלכה, ואף אינו יודע את עיקרי האמונה היהודית. לכן, כאשר הוא עובר עבירות, הוא נחשב לאנוס או שוגג, ולא מזיד.
עובדות מהירות תלמוד בבלי, משנה תורה ...
תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ח, עמוד א'–עמוד ב |
---|---|
משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א'–ג' |
מקורות נוספים | חזון איש, יורה דעה, סימן ב', ס"ק כח |
סגירה
בהלכה המאוחרת יותר, הביטוי תינוק שנשבה מציין כל יהודי אשר – מסיבות שאינן תלויות בו – לא למד תורה מילדותו. החל מן המאה ה-19, עשו פוסקי ההלכה שימוש במושג כדי להתמודד עם מעמדם ההלכתי של חילונים שמקטנותם לא התחנכו לתורה ולמצוות.