For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for תנאים.

תנאים

Disambig RTL.svg המונח "תנאים" מפנה לכאן. לערך העוסק במנהג הנהוג בשעת האירוסים, ראו תנאים (אירוסים).
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. עריכה

התַּנָּאִים (ביחיד תַּנָּא) הם חכמי ישראל שהורו תורה מימות שמעון הצדיק ועד לחתימת המשנה, כלומר בתקופת הזוגות[1] והחל מתלמידי הלל ושמאי ועד לרבי יהודה הנשיא.[2] תורתם של התנאים כלולה במשנה. התנאים תלמידיהם של הסופרים (חכמי התורה מעזרא הסופר ועד לשמעון הצדיק[3]). האמוראים,[4] חכמי התלמוד, תלמידיהם של התנאים.

רקע כללי

פירוש השם תנא

התנאים הם מעתיקי השמועה (תורה שבעל-פה). השם תנא פירושו שונה את השמועה, כלומר מוסר את השמועה לתלמידים במשנה מסודרת. ההלכות נישנו בבתי המדרש ונשתמרו אצל התלמידים ששמעו אותן מפי רבם איש מפי איש. לכל בית ועד חכמים של תנאים היה קובץ מסודר של הלכות קצרות ומדוקדקות שנקרא מִשְׁנָה, על היותה מִשְׁנֶה לתורה הכתובה.[5] כל תנא הורה את המשנה העתיקה שקיבלה מרבותיו על-פי הגרסה שהייתה נכונה בעיניו ועל-פי סברתו (כך נעשו ממשנה אחת משניות הרבה, עד שרבי יהודה הנשיא החזיר את אחדות ההוראה בגרסה אחת שווה).[6]

דוגמאות:

  • כך היה רבי יהושע שונה, קרבן מוסף אין בו במנחה, קרבן עצים אין בו בנעילה (תענית ד, ד)
  • יהודה בנו של ר' אלעאי ואלעאי תלמידו של רבי אליעזר לפיכך הוא שונה משנת ר' אליעזר (תוספתא זבחים סוף פרק ב)
  • ואלו הן הקרובים וכו'... אמר רבי יוסי, זו משנת רבי עקיבא, אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו (סנהדרין ג, ד)
  • אמר ר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת וכו'... כשהיה ר"ע מסדר הלכות לתלמידים אמר כל מי ששמע טעם על חבירו יבא ויאמר. אמר לפניו ר"ש משום ר"א בר יהודה איש ברתותא לא נחלקו ב"ש וב"ה על שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים וכו'... אמר לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן את הטעם. אמר לפניו ר"ש כך אמרו ב"ה לב"ש וכו'... חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר"ש. (תוספתא זבים פרק א)
  • משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי (יבמות דף מ"ט עמוד ב)

תולדות התנאים

התנאים חיו ופעלו בארץ ישראל במרכזים שונים. היו אלפי ורבבות תנאים, אשר יחסית רק מעט משמותיהם הוזכרו בספרות חז"ל. חלק מהתנאים היו כהנים, כגון שמעון הצדיק, רבי חנינא סגן הכהנים, רבי צדוק, ורבי אלעזר בן שמוע. חלקם היו לויים, כגון רבי יהושע בן חנניה, רבי יוחנן בן גודגדא, ולוי הסדר. חלקם היו מקהל גרים, כגון שמעיה ואבטליון. חלקם נקראו על שם מקום מגוריהם, כגון רבי יוסי הגלילי, רבי אלעזר המודעי, אבא יוסי חלי קופרי איש טבעון, או רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא. חלקם עלו לא"י, למשל הלל הזקן מבבל, ורבי יוחנן הסנדלר מאלכסנדריה. חלקם היו עשירים מופלגים, כרבי אלעזר בן חרסום ורבי אלעזר בן עזריה,[7] וחלקם עניים מרודים כרבי חנינא בן דוסא[8] ורבי יוחנן בן נורי ורבי יהודה. והיו תנאים חסידים המלומדים בניסים, למשל חוני המעגל ורבי פנחס בן יאיר.

התנאים היו אוהבים את התורה ומוסרים את נפשם על קיום מצוות. כך, לדוגמה, הלל הזקן, פעם אחת ביום חורפי, כשלא מצא היאך להשתכר לפרנסתו, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה וישב על פי הארובה כדי לשמוע דברי תורה מפי שמעיה ואבטליון, ונשאר שם אף על פי שירד עליו שלג כבד[9]; רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא[10]; רבי עקיבא למד תורה בצמאון מפי רבי אליעזר במשך שלוש-עשרה שנה מבלי להשיב על דבריו,[11] ולמרות עוניו היה קונה שלושה מיני פירות בפרוטה בשביל לעשר מכל מין ומין ולא מחפש דרך איך לפטור את הפירות מן המעשרות[12]; רבי שמעון בן יוחאי ובנו הסתתרו במערה במשך שלוש-עשרה שנה ולמדו שם תורה בהתמדה גדולה.[13]

בראש כל דור עמד נשיא ולצדו משנהו אב בית דין (הזוגות), שניהם ראויים ללמד ולהורות בכל התורה כולה. הנשיא שימש כראש הסנהדרין (הגדולה), וכמנהיג הציבור בכל העניינים שלטובת ישראל, ולפיכך אף ייצג את העם היהודי בפני השלטונות הרומיים בארץ ישראל. החל מהלל הזקן ואילך הנשיאות עברה בירושה בשושלתו שהייתה מבית דוד (למעט רבן יוחנן בן-זכאי שנתמנה לנשיא כשרבן גמליאל היה צעיר מדי לשמש כנשיא). אב בית הדין פעל לממשלת התורה והוראתה. התפקיד השלישי בחשיבותו נקרא חכם, שידע לשאול ולהשיב בכל ענייני התורה, וברוחב שכלו ועומק בינתו היה עורך ואומר את כל צדדי איסור והיתר חיוב ופטור, להעמיד את הדין על בוריו.[14] ובבית הדין הגדול, מלבד הנשיא והאב"ד והחכם, היו חכמי זקני הדור, שהיו נקראים בעלי תריסין, הנושאים ומפלפלים בהלכה טרם בא הדין לפני הנשיא והאב"ד, ולמטה מהם היו תלמידי חכמים שנקראו "דנין לפני חכמים". הסנהדרין, בית הדין הגדול, ישב בלשכת הגזית שבבית המקדש; ולקראת חורבן בית שני ולאחריו, עבר לחנות, ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושה, ומאושה ליבנה, ומיבנה לאושה, ומאושה לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי.[15]

על פי חז"ל,[16] מאז ומעולם לא היו כלל מחלוקות מתמשכות בענייני הלכה, כיוון שכל מחלוקת הוכרעה על ידי בית הדין הגדול. רק בתקופת הזוגות הייתה מחלוקת לא מוכרעת בהלכה, על הסמיכה ביום טוב, שנחלקו בה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן,[17] והזוגות שלאחריהם. הלל ושמאי נחלקו בשלוש מחלוקות הלכתיות. משרבו תלמידיהם, בית שמאי ובית הלל, שלא שימשו כל צורכן,[18] רבו מחלוקות בישראל, ונעשתה תורה כשתי תורות. מחלוקות אלו נותרו ללא הכרעה, עד שיצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי א-להים חיים והלכה כבית הלל,[19] ונקבע כי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה.[20] ברם אף על פי כן ישנם מקומות בודדים בהם הלכה כבית שמאי (רובם מנויים בתחילת מסכת עדויות), וכן לעולם בדברי המשנה דברי בית שמאי קודמים לדברי בית הלל. משבטל בית הדין הגדול (בלשכת הגזית, ארבעים שנה לפני חורבן בית שני) רבתה מחלוקת בישראל,[21] מה שהביא בהדרגה לצורך בחיבור המשנה.

בתקופת התנאים אירעו שני מאורעות מרכזיים בתולדות עם ישראל: חורבן בית שני (בשנת ג'תתכ"ח) ומרד בעיר כוכבא ודיכויו (בשנת ג'תתצ"ה). לאחר חורבן הבית הקים רבן יוחנן בן-זכאי מרכז רוחני גדול ביבנה, הודות להסכם עם אספסיאנוס שלא יפגע בעיר יבנה בזמן החורבן ("תן לי יבנה וחכמיה"). הוא תיקן תשע תקנות[22] שמטרתן העיקרית הייתה זכר לחורבן. רבן יוחנן לא נשאר נשיא ביבנה עד סוף ימיו. כשניתן היה להכתיר לנשיאות את רבן גמליאל (שהיה צאצא של הלל), פרש רבן יוחנן מיבנה ועמד בראש בית מדרש שהקים בברור חיל. תלמידי רבן יוחנן בן-זכאי ביבנה המשיכו את הוראת התורה ברחבי ארץ ישראל. תלמידיו הנודעים הם רבי אליעזר בן הורקנוס שהלך בדרכם של בית שמאי, רבי יהושע בן חנניה שהלך בדרכם של בית הלל, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך שהיה חריף מאד. מרכזי תורה נוספים קמו בלוד ובציפורי ובמקומות אחרים בגליל.

רבי עקיבא למד תורה מפי רבי יהושע ורבי אליעזר. הוא העמיד 24,000 תלמידים אשר נהרגו באסכרה בין פסח לפרוס עצרת.[23] בזקנותו העמיד בדרום הארץ את חמשת תלמידיו הגדולים (להלן בטבלה) שנסמכו על ידי רבי יהודה בן בבא, ולאחר חורבן ביתר וגזירות אדריאנוס נשתיירו כאוד מוצל מאש. הם ייסדו ישיבות, העמידו תורה והמשיכו את הוראתה בישראל. רבי עקיבא סידר את הבסיס למשנה שלנו, עד שהתלמוד כתב[24] שכל דברי התנאים שהובאו באופן סתמי, במשנה, בתוספתא בספרא ובספרי, הן מתורתו (אליבא דרבותיו).

תלמידי רבי עקיבא בדרום רבותיו הנוספים שיבחו (לפי תנאים ואמוראים)
רבי מאיר רבי ישמעאל, אלישע בן אבויה חכם וסופר, מאיר עיני חכמים בהלכה
רבי יהודה רבי אלעאי, רבי טרפון, חכמי יבנה חכם לכשירצה, חסיד אחד, ראש המדברים
רבי יוסי רבי חלפתא, חכמי יבנה, רבי יוחנן בן נורי נימוקו עמו
רבי שמעון (שימש את רבי עקיבא י"ג שנה) שונה הרבה ושוכח קימעא, טוחן הרבה ומוציא קימעא
רבי אלעזר רבי יהושע, רבי טרפון לבו כפתחו של היכל, המאושר בחכמים

בסוף תקופת התנאים חיבר רבי יהודה הנשיא (המכונה בקיצור רבי), תלמיד תלמידי רבי עקיבא, את המשנה. הוא בירר וערך וסידר, בעזרת חכמי דורו, את דברי התנאים מדורות קודמים, כך שהתקבל נוסח אחיד של המשנה שהיה מקובל על כל חכמי דורו,[25] ושימש בסיס ללימוד התורה שבעל-פה בדורות הבאים ( לפי הרמב"ם, מוזכרים במשנה 128 תנאים, מהם 91 מוזכרים בעקבות הלכה שאמרו, ועוד 37 מוזכרים על עניין דרש או מעשה שעשו[26] ). פירושים למשנה, הלכות שאינן יסודיות,[27] הרחבות ונוסחים אחרים של משניות, והלכות של בני דורו של רבי, נישנו בתוספתא שערך תלמידו רבי חייא.

לשון תנאים

התנאים דיברו בלשון עברית צחה,[28] הנקראת גם לשון חכמים, המתאפיינת בבהירות, דייקנות ואוצר-מילים עשיר, פרוזאית ביחס ללשון המקרא השירית (עיין בטבלה שלהלן), מושפעת מהלשון הארמית שהביאו עמם עולי בבל בתחילת ימי בית שני, וכוללת גם מילים שאולות מלשונות ארמית, יוונית, ורומית.

לשון מקרא לשון תנאים
עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' [29] ענוה מביאה לידי יראת חטא [30]
תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' [31] כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת [32]
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ [33] התכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד [34]
חַנּוּן ה' וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם [35] מה הוא רחום וחנון, אף אתה תהא רחום וחנון [36]
מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם [37] יהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק [38]
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ [39] יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך [40]
כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם [41] נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן אש ואל ילבין פני חברו ברבים [42]
טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר [43] איזהו גיבור הכובש את יצרו [44]
טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ [45] כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין - לא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן [46]
אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם [47] על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום [48]

לאחר חורבן בית שני, דיברו בארץ ישראל בשלוש לשונות:[49]

  • בבתי המדרש דיברו בלשון עברית, כמקובל מדורי דורות, ובהתאם לכלל שאדם חייב לומר בלשון רבו.[50]
  • האליטה העירונית והמקורבים למלכות רומי דיברו, או ידעו גם לדבר, בלשון יוונית (שהתפשטה כלשון הבינלאומית של אותה תקופה).
  • לשון סורסית (ארמית סורית) נפוצה כלשון מדוברת אצל פשוטי העם.

חכמים בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא בלשון יוונית. כשבא עקילס הגר ותירגם את התורה ליוונית לפני רבי אליעזר ורבי יהושע, קילסו[51] אותו ואמרו לו: יפיפית מבני אדם.[52] מכאן מובנים דברי רבי יהודה הנשיא: בארץ ישראל לשון סורסי למה? או לשון הקודש או לשון יוונית.[53] אלא שלא התירו ללמד את הבנים לשון יוונית, למעט בית הנשיא, שנדרשו לכך בשל הקשר המדיני עם מלכות רומי.

רבי יהודה הנשיא השתדל לקבע את עדיפותה של הלשון העברית על פני לשונות זרות. כך, לדוגמה, תנו רבנן: קריאת שמע ככתבה (רש"י: בלשון הקודש) דברי רבי, וחכמים אומרים בכל לשון.[54] בבית רבי דיברו לשון עברית צחה, כמוכח מלשון המשנה, ומסיפורים על שפחתו של רבי שתלמידי חכמים למדו ממנה פירוש מילים עבריות שקודם לכן לא ידעו את פשרן.[55] מקומה של הלשון העברית אצל התנאים בא לידי בטוי בדברי רבי מאיר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא קריאת שמע שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש, הרי הוא בן העולם הבא.[56]

חינוך הבנים

אנשי כנסת הגדולה הורו להעמיד תלמידים הרבה, אלא שבתחילה מי שיש לו אב (שלמד תורה) מלמדו תורה, ומי שאין לו אב לא היה למד תורה; התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, ועדיין מי שיש לו אב (החפץ שבנו ילמד תורה) היה מעלו ומלמדו, ומי שאין לו אב לא היה עולה ולמד; התקינו שיהיו מושיבין מלמדים בכל פלך ופלך ומכניסין את התלמידים כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו, מבעיט בו התלמיד ויצא. וכמעט נשתכחה תורה מישראל, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין את התלמידים כבן שש כבן שבע, ושמעון בן שטח התקין שיהיו התינוקות הולכים לבתי ספר, ושני החכמים היו בעצה אחת.[57] כלומר, התקינו חינוך כללי לבנים, והושיבו מלמדי תינוקות גם בערים קטנות ולא רק בירושלים ובערים הגדולות.

כעבור כמה דורות בית שמאי ובית הלל נחלקו את מי ראוי ללמוד תורה שבעל-פה. בית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות[58] ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים.[59] המחלוקת נמשכה בצורה דומה עד לתקופת יבנה. רבן גמליאל היה מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. עד ליום בו חכמי יבנה העבירוהו זמנית מנשיאותו, ומינו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא, אז ניתנה רשות לכל התלמידים להיכנס, ונוספו מאות ספסלים לבית המדרש.[60]

הרבה תנאים היו בנים של תנאים. למשל, רבי שמעון בן הסגן, רבי אלעזר ברבי צדוק, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, רבי יהודה ברבי אלעאי, רבי יוסי ברבי יהודה, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, רבי דוסתאי ברבי ינאי, חמשת בניו של רבי יוסי, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי יהודה הנשיא בנו של רבן שמעון בן גמליאל, ועוד. ברוריה, אשתו של רבי מאיר, והאשה היחידה שחז"ל שנו הלכות בשמה[61], הייתה בתו של רבי חנינא בן תרדיון. מאחר שלא כולם זכו לגדול בבית של תורה, רבן יוחנן בן זכאי שיבח את אמו של רבי יהושע שהייתה מוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה[62], באומרו עליו: אשרי יולדתו.[63]

אף על פי שתלמידי חכמים הוערכו לפי חכמתם, ואפילו נאמר ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ[64], בכל זאת לייחוס היה מקום חשוב. כך ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, היה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני, אשרי אדם שזכו לו אבותיו; אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה[65].

מאידך, מסופר בתלמוד הירושלמי[66]: קני גירדי, רבי פוטר. רבי אלעזר ברבי שמעון מחייב. אמר לו רבי: כך שמעתי מאביך. אמר לו: שימשתי את אבא עומדות מה שלא שימשתו ישיבות. כשהיה רבי אלעזר ברבי שמעון נכנס לבית הוועד, היו פניו של רבי מקדירות[67]. אמר לו אביו[68]: ויאות זה ארי בן ארי אבל אתה ארי בן שועל[69].

תורה ואמנות

רבים מהתנאים היו בעלי אמנות (מלאכה) לצורך פרנסתם, שלא יצטרכו לבריות, ועל מנת שלא לקבל מתנות מבני אדם ולהתפרנס מדברי תורה.[70] אצל כל התנאים, בין תנאים בעלי אמנות, בין תנאים שתורתם אמנותם, התורה עיקר. לפיכך רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה.[71] כלומר, יעשה תורתו עיקר ועסקי ממונו טפל. זו הייתה ההנהגה לרבים, כדברי רבי מאיר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו.[72] וההנהגה ליחידים המסוגלים לכך (כרבי שמעון בן יוחאי וחבריו שתורתם אמנותם) הייתה כדברי רבי נהוראי: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ושאר כל אומנות אינן כן כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו.[73]

להלן דוגמאות לתנאים בעלי אמנות:

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר' אלעאי: בוא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן.[74] משמע שבדורם של תלמידי רבי עקיבא נתקלקלו המידות ומנוחת הלב (מטרדות פרנסה ומן הדאגות העולמיות) ניטלה.[75]

והיו גם הנהגות מיוחדות של חבורות חסידים:

  • חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: על ידי שהיו חסידים הייתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנה במלאכתן.[76]
  • אמר רבי משום עדה קדושה (חבורת תלמידי רבי מאיר שישבה בירושלים): קנה לך אמנות עם התורה. ומדוע קורא אותם עדה קדושה? ששם היו רבי יוסי בן משולם ורבי שמעון בן מנסיא שהיו משלשין היום: שליש לתורה, שליש לתפילה, שליש למלאכה. ויש אומרים: שהיו יגעין בתורה בימות החורף, ובמלאכה בימות הקיץ.[77]

ארץ ישראל בתקופת התנאים

בתקופה ההלניסטית יהודה הייתה במשך כמאה שנה אוטונומיה. משנת 200 לפנה"ס ארץ ישראל עברה הלניזציה, עד שבשנת 167 לפנה"ס קמה ממלכת החשמונאים, שהתקיימה כמדינה יהודית עצמאית, אך נכבשה בשנת 63 לפנה"ס על ידי הרומאים, ששלטו בה בעזרת שליטים מקומיים. בשנת 6 לספירה יהודה הפכה ל-"פרובינציה יהודה" שנשלטה על ידי נציבים רומאים שישבו בקיסריה והיו כפופים ישירות לקיסר. בהשוואה למדינה החשמונאית בשיאה, גבולותיה צומצמו מאד. רוב היהודים ישבו בשלשה אזורים:[78] גליל (גליל העליון וגליל התחתון ותחום טבריה), יהודה (ארץ יהודה: ההר והשפלה והעמק), ועבר הירדן (שפלת לוד והר שפלת לוד ומבית חורון עד הים). אזורים אלו היו מוקפים בערים נוכריות, שבחלקן ישבו יהודים. המצב הדמוגרפי המורכב הביא לשאלות הלכתיות ולאבחנות הלכתיות רבות.[79] למרות הקשייים ביישוב הארץ, נאמר בתוספתא: ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחו"ל אפילו בעיר שכולה ישראל.[80]

מסעות תנאים לרומי

לאחר חורבן בית שני ולאחר מרד בר-כוכבא, גדולי התנאים: רבי אליעזר, רבי יהושע, ורבן גמליאל[81]; או רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא[82]; או רבי שמעון בן יוחאי ועמו רבי אלעזר ברבי יוסי[83]; היו נוסעים לרומי לבטל גזירות ולהמתיק דינים.

אגב נסיעתם, היו משיבים לשאלות מחוכמות של  הקיסר או של חכמי רומי; מתווכחים עם מינים; משיבים לרבי מתיא בן חרש, תנא שהקים שם ישיבה, תשובות בהלכה; נפגשו עם חבר פילוסוף; ועסקו בפדיון שבויים.

היחסים עם רומי התהפכו והוטבו משמעותית בתקופת רבי יהודה הנשיא, כשאנטונינוס, קיסר רומי, נהיה תלמידו.

על תורת התנאים

דרכי תלמודם

התנאים פסקו הלכה לפי דינים שנאמרו להם הלכה למשה מסיני ואין להם ראיה מהכתובים, ודינים שיש להם רמז בכתוב והם פירושים מקובלים מימי משה ואפשר להוציאם מהכתוב בסברא, ודינים שהוציאו על דרך הסברא ונפלו בהם מחלוקת ונפסק הדין בהם על פי הרוב, וגזרות שנגזרו בכל דור ודור לעשות סייג לתורה, ודינים ותקנות שנעשו בדרך הסכמה בדברים הנהוגים בין בני אדם שאין בהם תוספת מצווה ולא גרעון וקראום תקנות ומנהגים.[84]

דרך פירוש התורה שבכתב הייתה בדרישת דרשות מהפסוקים על פי י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, או דרישת מילים ואותיות מיותרות. למשל, נחמיה העמסוני ושמעון העמסוני[85] דרשו את כל הפעמים בתורה בהם מופיעה המילה "את", ולמדו מכל "את" דין נוסף שהכתוב בא ללמדנו ברמז. היו תנאים שהקפידו לדרוש את התורה בדקדוק רב. כך נאמר על רבי עקיבא, מגדולי התנאים, שהיה דורש על כל קוץ וקוץ שבתורה תילי תלים של הלכות.

התנאים היו המנהיגות הרוחנית של העם היהודי, כך התגבשה הלכה המבוססת על התורה שבעל פה עד ימינו.[86]

מעלת התנאים

ענוותנותם

במדרש ספרי יש השוואה בין משה רבנו לבין שלושה מגדולי התנאים (המסוכמת בטבלה הבאה):[87]

מ' שנים ראשונות מ' שנים אמצעיות מ' שנים אחרונות
משה היה במצרים היה במדיין פירנס את ישראל
הלל הזקן היה בבבל שימש חכמים פירנס את ישראל
רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא שימש חכמים פירנס את ישראל
רבי עקיבא היה רועה צאן למד תורה פירנס את ישראל

משה רבנו היה עניו מאד מכל האדם,[88] ובעקבותיו שלושת התנאים - הלל, רבן יוחנן בן זכאי, ורבי עקיבא, היו ענווים. על הלל אמרו חכמים: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי.[89] רבן יוחנן בן זכאי לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם.[90] ורבי עקיבא היה מעביר על מידותיו.[91] על רבי יהודה הנשיא נאמר במשנה: משמת רבי, בטלה ענוה ויראת חטא.[92]כלומר, מידתם הכללית של גדולי התנאים הייתה מידת הענווה.[93]

מעלתם לנוכח ירידת הדורות

נאמר בתשובת הגאונים: "דע מימות משה רבנו עד הלל הזקן היו שש מאות סדרי משנה כמו שנתנם הקב"ה בסיני, ומן הלל ואילך נתמעט ונתמסכן העולם וחלשה כבודה של תורה, ולא תיקנו מהלל ושמאי אלא ששה סדרים בלבד".[94] כלומר, הלל ושמאי צימצמו את סדרי המשנה משש-מאות לשישה בהתאם ליכולת הקבלה של תלמידיהם.[95]

למרות ירידת הדורות, הגמרא מספרת על מעלתם של תלמידי הלל: "תנו רבנן: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו, ושלשים מהן ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים. גדול שבכולן - יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן - רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול - מעשה מרכבה, דבר קטן - הויות דאביי ורבא".[96]

רבן יוחנן בן זכאי, אב לחכמה ואב לדורות,[97] אמר: "אם יהיו כל השמים יריעות, וכל האילנות קולמוסין, וכל הימים דיו, אין כדי לכתוב את חכמתי שלמדתי מרבי, ולא אצלתי מחכמת חכמים אלא כשם שזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשהו מחסרו".[98]

רבי אליעזר הגדול, תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, בור סוד שאינו מאבד טיפה,[99] אמר: "הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי; הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת".[100]

אמר ר' יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית.[101] מסבירה הגמרא שראשונים הכוונה לרבי עקיבא, אחרונים לתלמידו רבי אלעזר בן שמוע, ויש אומרים ראשונים הכוונה לרבי אלעזר בן שמוע, ואחרונים לרבי אושעיא (רבו של ר' יוחנן). ביאר המהר"ל מפראג, שבדורות הראשונים גבר השכל על הגוף, עד שהיה להם לב רחב לקבל חכמה, ולא היה להם מונע מהגוף, ומדמה זה לפתח רחב העשוי לקבל, ואמר כפתחו של אולם שהוא כ' אמה, וזה יותר מהראוי לפתח (י' אמה), כי כשגובר השכל על הגוף, אז הכח המקבל המושכלות דומה לפתח הפתוח יותר מממה שראוי; והאחרונים כפתחו של היכל, שהשכל שלהם כראוי, דהיינו פתוח לקבל; ואנו[102] כנקב מחט סדקית, כי מדרגת בני אדם עתה היא מדרגת הגוף, שגובר הגוף על השכל, ושיעור קבלת השכל כשיעור פתח מחט סדקית, שהנקב בתכלית הקטנות, ולא נמצא עתה השכל רק מה שמוכרח להיות לפי צורת האדם.[103] כלומר, תוך שניים-שלושה דורות חכמת התנאים הלכה וחסרה עד שדבריהם היו כמעט כספר חתום[104] לחכמי ישראל האמוראים. ורבי יהודה הנשיא, תלמידו של רבי אלעזר בן שמוע, חיבר המשנה כי הבין שמתמעטים הלבבות.[105]

ספרות התנאים

מסכת אבות כוללת תמצית עיקרית של אמרי חכמה ומוסר של התנאים, ואמרים נוספים מצויים באבות דרבי נתן, ומפוזרים בשני התלמודים (תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי). הלכות התנאים מצויות במשנה, בתוספתא, ומפוזרות בשני התלמודים. דיונים הלכתיים ומדרשים מצויים במקצת במשנה ובתוספתא, ובאופן נרחב בשני התלמודים, וכן במדרשי ההלכה (מכילתא דרבי ישמעאל, ספרא, ספרי, ספרי זוטא במדבר, מכילתא דרבי שמעון). סיפורי מעשה (אגדות והגדות) מצויים במקצת במשנה ובתוספתא, ובאופן נרחב בשני התלמודים, וגם במדרשי רבה.

מאמרים מקיפים על תולדות חייו של כל תנא, מידותיו, אבותיו, רבותיו, הלכותיו, מעשיו, מאמריו, משפחתו, ותלמידיו, מצויים בספרים "תולדות תנאים ואמוראים" מאת הרב אהרן היימן.

סדר דורות התנאים

להלן סדר דורות התנאים (בראש כל דור נשיאו ולאחריו חכמיו הבולטים).

דורות תנאים בתקופת בית שני

דור ראשון

דור שני

דור שלישי

דור רביעי

דור חמישי

דור שישי

דור שביעי

דורות תנאים מחורבן בית שני ואילך

דור שראה את חורבן בית שני - תנאים ראשונים:

דור תלמידי רבן יוחנן בן זכאי - תנאים שניים:[107]

דור מרד בר כוכבא - תנאים שלישיים:[108]

דור שלאחר המרד - תנאים רביעיים:

דור חותמי המשנה - תנאים חמישיים:

ראו גם

Office-book.svg ספר: תנאים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת

גאונים וראשונים

  • אגרת דרבינו שרירא גאון, בעריכת אהרן היימאן, חלק א', בהוצאת "קריה נאמנה", ירושלים תשכ"ז.
  • רמב"ם, הקדמה לפירושו למשנה, ב-'משנה עם פירוש הרמב"ם' (בעריכת הרב יוסף קאפח), סדר זרעים, ע' ט-לא, מוסד הרב קוק: ירושלים תשכ"ג.
  • יהודה ברבי קלונימוס משפירא, יחוסי תנאים ואמוראים, אותיות ב-ט, בעריכת הרב יהודה ליב הכהן מימון, מוסד הרב קוק: ירושלים תשכ"ג.
  • יהודה ב"ר קלונימוס ב"ר מאיר משפירא, ערכי תנאים ואמוראים, אות י, חלק א-ב, ברוקלין, ניו-יורק: מי"ה בלוי תשנ"ד.
  • המאירי, פתיחה לפירוש מסכת אבות, ב-"ספר בית הבחירה על מסכת אבות", ע' 30 - 60, ירושלים - ניו יארק, תש"ד.
  • דון יצחק אברבנאל, נחלת אבות (בעריכת אורן גולן), אשקלון תשע"ג (2013).

ספרי מחקר ותולדות ראשונים

  • אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, ירושלים תשכ"ג.
  • נחמן קרוכמל, מורה נבוכי הזמן, שער י"ג, לעמבערג 1851.
  • יעקב בריל, מבוא המשנה, כולל תולדות גדולי התורה מימות עזרא עד סוף המשנה ודרכי למודיהם, פרשבורג תרל"ו.
  • יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק שני שלישי ורביעי, ירושלים תשכ"ו.
  • זאב יעבץ, ספר תולדות ישראל, חלק רביעי חמישי וששי (מראשית נשיאות רבן יוחנן בן זכאי עד אחרית ר' יהודה נשיאה), אחיעבר: ירושלים-תל אביב תרצ"ג - תרצ"ו.
  • זכריה פרנקל, דרכי המשנה, ע' 208-1, ליפסיא תרי"ט.
  • דוד צבי הופמן, המשנה הראשונה ופלוגתא דתנאי, ברלין תרע"ד.
  • דוד צבי הופמן, לחקר מדרשי התנאים, בתוך "מסלות לתורת התנאים", תל אביב תרפ"ח.
  • אהרן היימאן, תולדות תנאים ואמוראים, בשלושה חלקים, לונדון תר"ע.
  • רב צעיר, תולדות ההלכה, חלק רביעי, ניו-יורק תש"י.
  • ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, פולין תרצ"ג.
  • שמואל שרירא, תולדות הספרות התלמודית, תל אביב: השכלה לעם, תרצ"ז.
  • יעקב נחום הלוי אפשטיין, מבואות לספרות התנאים: משנה, תוספתא ומדרשי-הלכה, בעריכת עזרא ציון מלמד, ירושלים: תשי"ז.

ספרים משנים אחרונות

  • עזרא ציון מלמד, מבוא לספרות התלמוד, ע' 47-6, הוצאת "קריית ספר", ירושלים תשי"ד.
  • שמואל קלמן מירסקי, מבואות למשנה, ירושלים תשכ"ה.
  • חנוך אלבק, מבוא למשנה, ירושלים: מוסד ביאליק תש"ך.
  • חנוך אלבק, מחקרים בברייתא ובתוספתא וביחסן לתלמוד, הוצאת מוסד הרב קוק: ירושלים תש"ל.
  • בנימין דה פריס, מבוא כללי לספרות התלמודית, ע' 63-25, סיני: תל אביב תשכ"ו.
  • טוביה גוטמן, המשל בתקופת התנאים, בהוצאת "אביר יעקב", ירושלים ת"ש.
  • אברהם ביכלר, מחקרים בתקופת המשנה והתלמוד, מוסד הרב קוק: ירושלים תשכ"ח.
  • יחזקאל כהן, פרקים בתולדות תקופת התנאים, מח' לתרבות תורנית משרד החינוך והתרבות, ירושלים תשל"ח.
  • שמא יהודה פרידמן, לתורתם של תנאים: אסופת מחקרים מתודולוגיים ועיוניים, ירושלים: מוסד ביאליק תשע"ג (2013).
  • יעקב ח' חרל"פ, ארץ ישראל במשנתם של תנאים ואמוראים, יד הרב נסים, ירושלים תשס"ד.
  • מאיר מיארה, עריכת המשנה, התוספתא והתלמוד, ע' 454-26, ירושלים תשע"ד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה ערך מילוני בוויקימילון: תנא ציטוטים בוויקיציטוט: קטגוריה:תנאים טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:תנאים

ספרים מקוונים

מאמרים

שיעורים

הערות שוליים

  1. ^ המכונים "הזקנים הראשונים" או "תנאים ראשונים"
  2. ^ המכונים "תנאים אחרונים" (פעמים רבות תנאים סתם הכוונה לתנאים האחרונים)
  3. ^ אחרון הסופרים וראשון התנאים
  4. ^ דור ראשון של אמוראים, ובכללם רב, שמואל, רבי יהושע בן לוי, רבי חנינא, רבי אושעיא, רבי ינאי, רבי יוחנן, למדו תורה מפי התנאים. עיקר פעולתם של האמוראים (אמורא מלשון אומר מה ששמע) היה להבין ולפרש את טעמי המשנה.
  5. ^ פירש הערוך: למה נקראת שנייה, בשביל שהיא שנייה לתורה, שהתורה ששמעו כל ישראל בהר סיני היא התורה שבכתב ומשה רבינו שמע המשנה מפי הגבורה פעם שנייה והיא התורה שבעל-פה, ונתברר הדבר שהיא שנייה לראשונה... פירוש אחר הוא לשון שינון כמו ושיננתם (והפירוש הראשון עיקר).
  6. ^ דוד צבי הופמן, המשנה הראשונה ופלוגתא דתנאי, ע' 49, ברלין: ועד היובל של בית המדרש לרבנים, תרע"ד
  7. ^ שהיה מעשר שלושה עשר אלף עגלים מעדרו בכל שנה ושנה (גמרא ביצה דף כג עמוד א)
  8. ^ עליו בת קול הייתה אומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (גמרא ברכות דף יז עמוד ב)
  9. ^ גמרא יומא דף לה עמוד ב
  10. ^ גמרא סוכה דף כח עמוד א. וכן היה נוהג תלמידו רבי אליעזר.
  11. ^ תלמוד ירושלמי פסחים ו, ג
  12. ^ תלמוד ירושלמי מעשרות ג, א
  13. ^ גמרא שבת דף לג עמוד ב
  14. ^ יעקב בריל, מבוא המשנה,חלק א, ע' 161, תרל"ו
  15. ^ גמרא ראש השנה דף לא
  16. ^ תוספתא מסכת חגיגה פרק ב הלכה ט; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ח, עמוד ב'.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז, עמוד א'
  18. ^ לא שימשו כראוי את רבותיהם ולא ירדו לסוף דעתם
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב'
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ו, עמוד ב'
  21. ^ רמב"ם הלכות ממרים א, ד
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"א, עמוד ב'
  23. ^ יבמות דף סב עמוד ב
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו, עמוד א'
  25. ^ הסביר הרב ראובן מרגליות: בשעה שערך רבינו הקדוש משנתו בירר לו תוכניתו של ר' מאיר לסדר הלכות קצובות מבלי להרבות בעצם המשנה מדרש מקורי ההלכות, ולכל מסכת ופרק בחר מסדרי המשנה הקדומים טופס שהתאים לו ביותר, אותו הניח ליסוד, והוסיף עליו משאר קובצי משניות מה שמצא לנחוץ בכדי להמציא במקום אחד הלכה ברורה, וגם הכרעותיו והוספותיו הוא היה בהסכם בית ועדו (יסוד המשנה ועריכתה, בירורים: י.)
  26. ^ הקדמה לפירוש המשניות
  27. ^ דברים שאפשר ללמוד מן המשנה אבל אחרי יגיעה, וחודשו בתוספתא ללמד איך ללמוד ולחדש מן המשנה (רמב"ם).
  28. ^ עיין פירוש הרמב"ם למשנה תחילת מסכת תרומות
  29. ^ משלי כב, ד
  30. ^ תלמוד ירושלמי שקלים ג, ג
  31. ^ משלי ט, י
  32. ^ מסכת אבות ג, ט
  33. ^ תהלים יט, ב
  34. ^ תלמוד ירושלמי ברכות א, ב
  35. ^ תהלים קטז, ה
  36. ^ תלמוד ירושלמי פאה א, א
  37. ^ ויקרא יט, לו
  38. ^ גמרא בבא מציעא דף מט עמוד א
  39. ^ ויקרא יט, יח
  40. ^ מסכת אבות ב, י
  41. ^ משלי כז, יט
  42. ^ גמרא ברכות דף מג עמוד ב
  43. ^ משלי טז, לב
  44. ^ מסכת אבות ד, א
  45. ^ משלי טו, יז
  46. ^ גמרא סנהדרין דף כג עמוד א
  47. ^ זכריה ח, טז
  48. ^ אבות א, יח
  49. ^ אהרון אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא, ע' 172, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ז (2007)
  50. ^ מסכת עדויות א, ג
  51. ^ הפועל לקלס בלשון חכמים מקורו מלשון יוונית
  52. ^ תלמוד ירושלמי, מגילה א, ט
  53. ^ גמרא בבא קמא דף פג עמוד א. פירש רש"י: הוא לשון צח וסורסי לשון נלעג הוא.
  54. ^ גמרא ברכות דף יג עמוד א
  55. ^ גמרא ראש השנה דף כו עמוד ב, מגילה דף יח עמוד א; תלמוד ירושלמי מגילה ב, ב.
  56. ^ מדרש ספרי סימן של"ג
  57. ^ גמרא בבא בתרא דף כא עמוד א, תלמוד ירושלמי מסכת כתובות דף ח עמוד יא, פירוש הקרבן עדה לירושלמי, דורות הראשונים חלק שני ע' רלג-רלד, תולדות תנאים ואמוראים חלק שני ע' 623-622.
  58. ^ מיוחס
  59. ^ אבות דרבי נתן מהדורת שכטר, נוסחא א, תחילת פרק ג.
  60. ^ גמרא ברכות דף כח עמוד א. ביאר הראי"ה קוק, שרבן גמליאל היה סובר שהאדם טבעו רע, ולפיכך כל זמן שלא נתברר שהאדם תיקן עצמו וטבעו לטוב, אל ייכנס לבית המדרש; אבל החולקים עליו היו סוברים שהאדם עשהו הקב"ה ישר, וכל זמן שלא קלקל טבעו בכל דבר פשע, הוא עלול לכל טוב וצדק, על-כן לעולם האדם כשנוטה לסבול עול תורה עומד בחזקת כשרות של מדות הגונות ואין צריך בדיקה (עין איה ד טו). כלומר, מעין מחלוקת בין חינוך אליטיסטי לבין חינוך פלורליסטי.
  61. ^ תוספתא כלים בבא קמא פרק ד (צוקרמנדל); תוספתא כלים בבא מציעא פרק א
  62. ^ תלמוד ירושלמי מסכת יבמות א, ו
  63. ^ מסכת אבות ב, ח; פירוש רבי עובדיה מברטנורא שם.
  64. ^ הוריות ג, ו
  65. ^ תלמוד ירושלמי ברכות ד, א. רבי אלעזר בן עזריה היה דור עשירי לעזרא הסופר.
  66. ^ תלמוד ירושלמי שבת י, ה
  67. ^ שהיה ראב"ש מביישו בתשובות, והיה רבי קובל ומתרעם לפני אביו הנשיא על זה (קרבן העדה)
  68. ^ רבן שמעון בן גמליאל
  69. ^ מרוב ענותנותו קרא עצמו שועל נגד רבי שמעון (קרבן העדה)
  70. ^ עיין פירוש האברבנאל לדברי שמעיה אהוב את המלאכה (בספר נחלת אבות).
  71. ^ מסכת אבות ד, י
  72. ^ גמרא קידושין עמוד פב דף א. ורבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות (קידושין דף כט עמוד א).
  73. ^ גמרא קידושין דף פב עמוד א. ורבי שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן (ברכות דף לה עמוד ב).
  74. ^ גמרא ברכות דף לה עמוד ב
  75. ^ הסביר הראי"ה קוק: " דורות ראשונים שעשו תורתן קבע, והיא הדריכה אותם אל דרך המוסר האמיתי, ליראת ד' ולמדות טובות והגונות, ומלאכתן עראי, זו וזו נתקיימה בידם, כי המעט הספיק להם בהיותם בעלי מדות יקרות וגופם הי' בריא ונפשם שמחה בעמלם. דורות האחרונים, שעשו מלאכתן קבע, שהדאגה על החומריות מלאה את לבבם ולא הניח מקום ראוי לדאגות המוסריות, ותורתן עראי, זה וזה לא נתקיימה בידם, כי נתקלקלו המדות ומנוחת הלב ניטלה". (עין איה ו, יא). ועיין ספר חובת הלבבות, שער הביטחון.
  76. ^ תלמוד ירושלמי ברכות ה, א
  77. ^ קהלת רבה ט, ט.
  78. ^ מסכת שביעית ט, ב
  79. ^ למשל פאה ד, ט; דמאי ה, ט; עירובין ו, א; עירובין ח, ה; עבודה זרה א, ו-ח; עבודה זרה ד, יא; מכשירין ב, ה-י; תוספתא דמאי פרק ו, תוספתא כתובות יב, יב; תוספתא עבודה זרה ג, ה.
  80. ^ תוספתא עבודה זרה ה, ב
  81. ^ תלמוד ירושלמי סנהדרין ז, יג; בראשית רבה יג, ט; דברים רבה ב, כד
  82. ^ שמות רבה פרשה ל, ספרי עקב מג; גמרא מכות דף כד עמוד א
  83. ^ גמרא מעילה עמוד יז דף ב
  84. ^ האברבנאל, הקדמה לספר נחלת אבות
  85. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ג, עמוד ב'
  86. ^ על דרכי לימוד של התנאים, עיין לדוגמה ראש השנה ב, ח-ט; נזיר ז, ד; בבא קמא ב, ה; בבא קמא ח, ו; עדויות א, יב-יג; כריתות ג, ז-י; נידה ד, ו; נידה ו, יד; מכשירין ו, ח; ידיים ד, ג-ד
  87. ^ מדרש ספרי על דברים לד, ז
  88. ^ במדבר יב, ג
  89. ^ גמרא שבת דף ל עמוד ב, דף לא עמוד א
  90. ^ גמרא סוכה דף כח עמוד א. וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו.
  91. ^ לא מקפיד על אנשים. גמרא תענית כה עמוד ב.
  92. ^ סוטה ט טו
  93. ^ כיוצא בזה גדולתם של בני בתירא שוויתרו על נשיאותם, רק בשביל הלל הזקן, שמצאו בו ידיעת דין אחד שנעלם מהם. ורבן גמליאל שביום בו הדיחוהו מנשיאותו וביטלו את הסדרים ומה שהנהיג בבית המדרש, לא הרגיש עצמו מדוכא ומבוייש, אלא קיבל עליו נשיאותו של הבא במקומו, והיה כפוף לפניו, ולא מנע עצמו מבית המדרש, אלא ונשא ונתן בהלכות שנשאלו בבית המדרש בדעה צלולה ובמנוחת הנפש (הרב יוסף יהודה לייב בלוך, שערי דעת, תלמיד חכם)
  94. ^ שערי תשובה, סימן כ
  95. ^ לכן נאמר בספר הערוך: גדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו (כלומר תנא שנקרא במשנה בשמו ללא תואר, גדול מתנא שמוקדם לשמו התואר רבן, שגדול מתנא שמוקדם לשמו התואר רבי)
  96. ^ גמרא סוכה דף כח עמוד א
  97. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים סוף פרק ה
  98. ^ מסכת סופרים טז, ו
  99. ^ מסכת אבות ב, ח
  100. ^ גמרא סנהדרין עמוד סח דף א. פירש רש"י: "לפי חכמתם שהייתה גדולה אין למודי עולה לחסרם ולקבל מהם חכמה אלא מעט ככלב המלקק מן הים, וכן תלמידי לא חסרוני ולא קבלו מחכמתי לחסר את יתרון חכמתי מהם אפי' כמו שמחסר המכחול בשפופרת בטבול אחד".
  101. ^ מסכת עירובין דף נ"ג עמוד א. הסביר הרב יוסף יהודה לייב בלוך שחז"ל יכלו להתנשא מעל מדרגתם הם ולהציץ בלב חכמה של ראשונים ולהשיג ציור נכון ומדוקדק כל-כך במהות החכמה של הגדולים מהם (שעורי דעת, חומר וצורה).
  102. ^ דור אמוראים של רבי יוחנן
  103. ^ ספר באר הגולה, הקדמה א.
  104. ^ דבר סתום, לא מובן
  105. ^ על מידותיו ומעלתו של כל תנא ותנא, עיין מסכת אבות ב, ח; אבות דרבי נתן פרק י"ח, משנה סוטה ט, טו; תוספתא סוטה פרק ט"ו; תלמוד ירושלמי סוף מסכת סוטה, גמרא סוטה דף מט עמוד ב, גמרא גיטין דף סז עמוד א; איגרת רב שרירא גאון.
  106. ^ לפי הרמב"ם. האברבנאל מחלק את הדור הזה לשלשה דורות לפי הנשיאות.
  107. ^ הרמב"ם כולל את רבן גמליאל ואת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי בכלל הדור שראה את החורבן.
  108. ^ האברבנאל כולל את הדור הזה עם דורו של רבן גמליאל דיבנה.

היסטוריה של עם ישראלאירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורתספירת הנוצריםמדינת ישראלתחילת הציונות והעליות לפני קום המדינהחשמונאיםבית המקדש הראשוןבית המקדש השניגלות אשור (עשרת השבטים)גירוש ספרד ופורטוגלתקופת השופטיםתקופת המלכיםתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםתקופת בית ראשוןגלות בבלתקופת בית שניסוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135)השואהגלות רומיתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלותתקופות של עליה לארץ ישראלתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקיתתקופות בהן היה קיים בית המקדש
ג'תש"ס-ג'תתק"ף - תקופת התנאים


{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
תנאים
Listen to this article

This browser is not supported by Wikiwand :(
Wikiwand requires a browser with modern capabilities in order to provide you with the best reading experience.
Please download and use one of the following browsers:

This article was just edited, click to reload
This article has been deleted on Wikipedia (Why?)

Back to homepage

Please click Add in the dialog above
Please click Allow in the top-left corner,
then click Install Now in the dialog
Please click Open in the download dialog,
then click Install
Please click the "Downloads" icon in the Safari toolbar, open the first download in the list,
then click Install
{{::$root.activation.text}}

Install Wikiwand

Install on Chrome Install on Firefox
Don't forget to rate us

Tell your friends about Wikiwand!

Gmail Facebook Twitter Link

Enjoying Wikiwand?

Tell your friends and spread the love:
Share on Gmail Share on Facebook Share on Twitter Share on Buffer

Our magic isn't perfect

You can help our automatic cover photo selection by reporting an unsuitable photo.

This photo is visually disturbing This photo is not a good choice

Thank you for helping!


Your input will affect cover photo selection, along with input from other users.