תנאי קוטה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
באווירודינמיקה, תנאי קוטה (באנגלית: Kutta condition) הוא עקרון בסיסי בזרימה תמידית סביב כנף הקרוי על שמו של מרטין קוטה. התנאי קובע שבזרימה דו-ממדית, עבור כנף קבועה בעלת קצה אחורי חד, הנעה במהירות קבועה בזרימה לא דחיסה ובעלת צמיגות זניחה, נקודת הסטגנציה האחורית של הזרימה תהיה בקצה הכנף. נקודה זו נקראת שפת הזרימה. בניסוח אחר, התנאי קובע שעבור זרימה קבועה, הזרימה תגיע אל קצה הכנף משני הכיוונים, כשזרימה שעברה מתחת הכנף לעולם לא תזרום מעל לכנף, וזרימה שעברה מעל לכנף עולם לא תזרום מתחתיה.[1][2]
כדי לקיים את תנאי קוטה, הסירקולציה סביב הכנף צריכה להיות שונה מאפס. הופעת הסירקולציה גורמת לעילוי לפי משפט קוטה-ז'וקובסקי. השילוב של תנאי קוטה עם משפט קוטה-ז'וקובסקי מביא להסבר הפשוט ביותר לשאלה כיצד מטוסים עפים. אם כי הוא אינו מבין בחשבון אפקטים תלת-ממדיים החשובים לתכנון מעשי של כנפיים. השילוב גם אינו מסביר את תופעת ההזדקרות. כדי לקיים את תנאי קוטה, הזרימה מעל לכנף צריכה להיות מהירה יותר מהזרימה מתחתיה, תוצאה זו מוצגת במקומות מסוימים כנובעת מאחת משתי הנחות שגויות.