תנועת העבודה היא מכלול התנועות ומפלגות הפועלים הציוניות (בעיקר המפלגות הסוציאליסטיות) בתקופת היישוב ולאחר מכן במדינת ישראל.

תנועת העבודה היוותה בתקופת היישוב ובשנות החמישים והשישים תנועה דומיננטית, כשמפלגותיה (בעיקר מפא"י) היוו את מפלגות השלטון במדינה, זכו לתמיכה רבה ולרוב גדול בכנסת. התנועה כללה בתוכה מוסדות ארגוניים, התיישבותיים ותרבותיים רבים וחזקים, כמו הסתדרות העובדים על מוסדותיה השונים והתנועה הקיבוצית. מאז אמצע שנות השבעים איבדה התנועה מכוחה, מפלגותיה ומוסדותיה איבדו מחוזקם וחלק ממוסדותיה הופרטו.

האידאולוגיה החברתית של תנועת העבודה

בראשיתה, הייתה תנועת העבודה מאופיינת במידה רבה על ידי עמדות חברתיות שמאליות המשלבות סוציאליזם עם ציונות. במשך השנים, נטתה ההשקפה החברתית השלטת בתנועה לכיוון הסוציאל-דמוקרטי המודרני, מדינת רווחה הדואגת לציבור העובדים ולחלשים בחברה במערכות ציבוריות חזקות ומקבלת את הקפיטליזם בגרסה סוציאלית.

מפלגות הפועלים

המפלגה המרכזית בתנועה

המפלגה המרכזית בתנועת העבודה הייתה מפא"י ולאחריה מפלגת העבודה המהווה המשך של מפא"י (שהתאחדה עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י, שנוסדו על ידי יוצאי מפא"י והפורשים ממנה). מפא"י הוקמה בשנת 1930 כאיחוד בין מפלגת אחדות העבודה (שגם היא נוצרה כאיחוד בין פועלי ציון בהנהגת דוד בן-גוריון לבין "הבלתי מפלגתיים" בהנהגת ברל כצנלסון) לבין מפלגת הפועל הצעיר.

את תנועת העבודה (ואף את היישוב ואת המדינה) הנהיג במשך עשרות שנים דוד בן-גוריון. בן-גוריון היה ממנהיגיה הבולטים של התנועה עוד מתקופת העלייה השנייה, ועמד בראש מפא"י במשך 34 שנה, מיום היווסדה ועד שנת 1964. אחריו באו לוי אשכול, גולדה מאיר יצחק רבין ושמעון פרס.

האגף השמאלי

מפלגה נוספת בתנועת העבודה הייתה השומר הצעיר ומפלגת ההמשך שלה מפ"ם (שנוסדה על ידי השומר הצעיר והתנועה לאחדות העבודה פועלי ציון, שעזבה את מפ"ם ונספחה לבסוף אל מפלגת הפועלים הראשית, ממנה יצאה במקורה). בתקופת היישוב וגם לאחריה, החזיקו השומר הצעיר ומפלגת הלוויין שלה, הליגה הסוציאליסטית, וכן המפלגה השמאלית הקטנה פועלי ציון שמאל, בהשקפה מרקסיסטית פרו-סובייטית אך לאחר מכן התרחקה ממנה. הגורם שהבדיל בין מפלגות אלה ואף בין מפ"ם בראשיתה לבין המפלגה הקומוניסטית היה הציונות. סיעת השמאל שפרשה ממפ"ם אף נטשה את הציונות והצטרפה למפלגה הקומוניסטית (מק"י). מפ"ם עצמה התאחדה בראשית שנות התשעים עם מפלגות שמאל נוספות לסיעת מרצ.

האגפים האחרים (ימני ודתי)

בצד הלא סוציאליסטי של תנועת העבודה ניתן למנות את העובד הציוני וכן את התנועה הדתית הפועל המזרחי שהיא המרכיב העיקרי של המפד"ל כיום.

מוסדות וארגוני התנועה

לתנועת העבודה משתייכים מוסדות שונים, שזוהו איתה מבחינה אידאולוגית והם בעלי זיקה כזו או אחרת למפלגות הסוציאליסטיות. הבולטת שבהם היא הסתדרות העובדים, המייצגת חלק גדול מציבור העובדים השכירים ולה היו שייכים בעבר גופים ומוסדות בתחומים שונים: מפעלי תעשייה דוגמת כור תעשיות וסולל בונה, מרפאות קופת חולים כללית, בנק הפועלים ומוסדות תרבות כמו הוצאת עם עובד והתאחדות לספורט "הפועל" שכיום פועלים באופן עצמאי.

בתחום החינוך פעל בתקופת היישוב זרם העובדים, אשר כלל בתי ספר של ההסתדרות הכללית שכונו "בית החינוך לילדי עובדים". הוא היה הזרם השני בגודלו ביישוב ובו התחנכו נכון לשנת 1948 כ-30% מתושבי הארץ. זרם החינוך זוהה אידאולוגית עם תנועת הפועלים ודגל בחינוך סוציאליסטי. תנועות הנוער המזוהות עד היום עם תנועת העבודה הן "השומר הצעיר", "הנוער העובד והלומד" ו"המחנות העולים" והן הקימו גם גרעיני התיישבות. תנועת הנשים "נעמת" שהקימה ההסתדרות גם היא בעלת זיקה לתנועת העבודה, ובין היתר הקימה רשת מעונות יום לגיל הרך, בתי ספר תיכוניים טכנולוגיים, כפרי נוער ומרכזי ייעוץ לנשים.

לתנועת העבודה חלק חשוב בהתיישבות העובדת בארץ ישראל, ואנשי התנועה על פלגיה השונים (במיוחד אנשי העלייה השנייה) ייסדו צורות התיישבות חקלאיות: הקבוצה, הקיבוץ והמושב. התנועה הקיבוצית מזוהה יותר מכל מבחינה אידאולוגית עם תנועת העבודה, כמו גם חלק נכבד מהמושבים.

תנועת העבודה הקימה ב-1920 את ארגון ההגנה למען מתן הגנה וביטחון ליישובים העבריים. הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה", הפלמ"ח, זוהה יותר מכל עם ערכי התנועה, כשאנשיו שילבו עבודה במשקים החקלאיים יחד עם אימונים. למפלגות וארגוני התנועה יש גם חלק חשוב בפעילויות ההעפלה לארץ.

ניתן באופן כללי לומר, כי מוסדות התנועה הקיפו בעבר את כל מרקם החיים החברתי והתרבותי של תומכיה: קבלת חינוך בבית החינוך לילדי עובדים ובתנועות הנוער הסוציאליסטיות, מרפא במרפאות קופת חולים כללית, עבודה במפעלים ההסתדרותיים או בחקלאות בקיבוצים, קריאה בעיתונים "דבר" ו"על המשמר" ובספרי "עם עובד", ספיגת תרבות בתיאטרון "האוהל" ולאחר מכן "בית ליסין" ועוד. חלק ממפעלים אלה פועלים כיום במנותק מהתנועה לאחר שהופרטו, וחלקם נעלמו.

גם בקרב יהודי חוץ לארץ פועלות קבוצות ותנועות המזוהות עם תנועת העבודה הישראלית. תנועות הנוער השומר הצעיר הייתה פעילה מאוד בריכוזים היהודיים באירופה עוד משנת 1911, ולה תפקיד חשוב בפעילות היהודים ובהתנגדות היהודית בתקופת השואה. בקרב יהודי ארצות הברית פעלו קבוצות כמו "פועלי ציון ארצות הברית" וארגון העובדים פאראבאנד, שהתאגדו ב-1971 להקים את "ארגון ציונות העבודה" (Labor Zionist Alliance). ב-2004 שונה שמה של התנועה ל"עמנו". בתחום החינוך הלא-פורמלי פועלת תנועת הנוער הבונים דרור, לקידום ערכי תנועת העבודה בקרב יהודי התפוצות.

כיום

כיום ניתן לזהות את ממשיכי תנועת העבודה בתנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות-חלוציות (הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, המחנות העולים). כמו כן ממשיכת דרכה של מפא"י ומפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון היא מפלגת העבודה, וממשיכת דרכה של מפ"ם היא מפלגת מרצ.

ראו גם

• ציונות סוציאליסטית
• היישוב
• תנועת העבודה הציונית העולמית
• תנועת הפועלים

	ספר: תנועת העבודה בארץ ישראל
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת

• זאב שטרנהל, בנין אומה או תיקון חברה? לאומיות וסוציאליזם בתנועת העבודה הישראלית 1940-1904, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1995
  • יוסף גורני, ‏המהות ההיסטורית של הסוציאליזם הקונסטרוקטיווי, קתדרה 79, מרץ 1996, עמ' 191-182 (ביקורת)
    • זאב שטרנהל, ‏ההיסטוריוגרפיה הציונית בין מיתוס למציאות, קתדרה 80, יוני 1996, עמ' 224-209 (תגובה)
  • יצחק גרינברג, ‏דרגת המשכורת המשפחתית – אידאולוגיה, אילוזיה וראליזם, קתדרה 79, מרץ 1996, עמ' 198-192 (ביקורת)
• פרץ מרחב, פרקים בתולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל, ספרית פועלים, 1952
• פרץ מרחב, תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל: ההתפתחות הרעיונית-המדינית, פרקים ותעודות (1965-1905), הוצאת ספרית פועלים, תשכ"ז
• צבי אבן-שושן (רוזנשטיין), תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל (3 כרכים), תל אביב: עם עובד, תשט"ו-תשכ"ו.
• משה ברסלבסקי, תנועת הפועלים הארץ-ישראלית: קורות ומקורות (4 כרכים), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשט"ו–תשכ"ג.
• יהודה סלוצקי, מבוא לתולדות תנועת העבודה הישראלית, תל אביב: עם עובד, 1973.
• אדם דורון (עורך), מקורות לתנועת העבודה הישראלית, תל אביב: הוצאת בית ברל, 1981.
• אדם דורון, סוגיות בהיסטוריה של ההווה: פרקים בתולדות תנועת הפועלים הישראלית, תל אביב: עם עובד, 1983.
• יוסף גורני ויצחק גרינברג, תנועת העבודה הישראלית: היסודות הרעיוניים, המגמות החברתיות והשיטה הכלכלית: אסופה מוארת (2 כרכים), תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1997.
• ערן אלדר, הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים, 1977-1965, תל אביב: עם עובד, 2018.

קישורים חיצוניים

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב.

• אתר תנועת העבודה הישראלית
• אתר ארכיון מפלגת העבודה
• אתר קרן ברל כצנלסון - המרכז הרעיוני של מפלגת העבודה
• אתר הבמה הרעיונית של תנועת העבודה - אתר לא רשמי המשמש רשת חברתית
• אתר העבודה - אתר מפלגת העבודה הרשמי
• ישראל קולת, ממפלגה סוציאליסטית למפלגה ממלכתית, עיונים בתקומת ישראל 3, 1993, עמ' 348-292