תסמונת המעי הקצר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת המעי הקצר (SBS), המוכרת גם כאי ספיקת מעי, מוגדרת ככישלון של מערכת העיכול לספוג רכיבי מזון, ומתבטאת בירידה במסת המעי התפקודי מתחת למינימום הדרוש לעיכול, ספיגת מזון ואספקת הצרכים התזונתיים. בקרב ילדים התסמונת עלולה לפגוע בהתפתחות, ובקרב המבוגרים - לגרום למצב של תת-תזונה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים פנימיים. | |
תחום | גסטרואנטרולוגיה |
---|---|
תסמינים | שלשול |
טיפול |
|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 931855 |
MeSH | D012778 |
סיווגים | |
ICD-10 | K91.8 |
בין הסיבות לאי ספיקת מעי ניתן למנות גורמים מולדים כגון דלקת מעי נמקית, גסטרוסכיזיס, פתלת המעי, מחלת הירשפרונג ועוד, וכן גורמים נרכשים כגון פציעה וניתוח לכריתת מעי נרחבת.[1]
ניתן להגדיר את תסמונת המעי הקצר גם תסמונת תת-ספיגה הנובעת מכריתה נרחבת של המעי הדק. מידת תת-הספיגה תלויה באורכו של הקטע שנכרת, בקיומו של המסתם בין המעי הדק והמעי הגס (מסתם אילאוצקלי), ובאורך המעי הדק והגס שנותרו ללא פגיעה. אצל ילדים אורך המעי משתנה עם הגיל, ואובדן של עד כמחצית מהמעי הדק אינו גורם לחסרים תזונתיים. במבוגרים שנותרו עם פחות מ-200 ס"מ של מעי דק, מתפתחים חסרים תזונתיים, וניתן לראות באורך זה את סף ההגדרה של תסמונת המעי הקצר.[2]