תסמונת שגרן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת שֶגרֶן (נפוץ גם הכתיב תסמונת סיוגרן; באנגלית: Sjögren's syndrome; קרויה גם תסמונות סיקה או מחלת מיקוליץ) היא מחלה אוטואימונית הפוגעת בבלוטות רוק ודמעות בעיקר ומאופיינת בתחושות של יובש בפה ובעיניים וכן תלונות נוספות הקשורות למעורבות איברים אחרים בגוף (כשליש מהחולים הם בעלי הסתמנויות סיסטמיות). סיבוך משמעותי של המחלה הוא התפתחות של לימפומה. המחלה היא כרונית, מתפתחת באיטיות, כשיכולות לחלוף מספר שנים מהסימפטומים ההתחלתיים ועד הסתמנות קלינית מלאה של המחלה. המחלה תוקפת בשכיחות גבוהה יותר נשים בגיל העמידה, למרות שניתן למצוא את המחלה בכל שכבות הגיל. המחלה יכולה להיות ראשונית (primary) או שניונית, כלומר מתפתחת באופן שניוני למחלות אחרות. למשל, עד 30% מן החולים במחלות ראומטיות שונות, חולים בשגרן שניוני. המחלה קרויה על שם רופא העיניים השוודי הנריק שגרן (1899–1986), שהיה הראשון שתיאר אותה.
תחום | אימונולוגיה |
---|---|
גורם | אוטואימוני |
תסמינים | פה יבש, xerophthalmia |
טיפול | חומצה אלפא-לינולנית |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 332125 |
MeSH | D012859 |
סיווגים | |
ICD-11 | 4A43.2 |