תפיסה (משפט עברי)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במשפט העברי, תפיסה היא השתלטות של אחד מבעלי הדין על החפץ נשוא הדיון, במקרה שבית הדין אינו יכול להכריע בדין, בגלל העדר הכרעה הלכתית ברורה, העדר ראיות או חוסר סמכות. במקרים מסוימים מקנה תפיסה זו לתופס זכויות בחפץ, ובמקרים אחרים לא.