תקשורת המונים בקוריאה הצפונית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקשורת ההמונים בקוריאה הצפונית היא בין ענפי התקשורת הסגורים והמפוקחים ביותר בעולם.
אף שהחוקה הצפון-קוריאנית מכירה להלכה בזכויות חופש הביטוי וחופש העיתונות, בפועל הממשלה מונעת את מימוש זכויות אלו, אלא אם כן הדבר נעשה בשבחם ולטובתם של המדינה והמנהיג העליון. ממשלת קוריאה הצפונית לא מסתפקת רק בשליטה מלאה על כל אמצעי התקשורת במדינה, אלא מבקשת גם לעצב את החדשות עצמן, תוך התאמה למטרותיו של המשטר. כך, לדוגמה, הטלוויזיה הצפון-קוריאנית דיווחה על פטירתו של המנהיג העליון קים ג'ונג-איל בשנת 2010 רק בחלוף יומיים ממועד הפטירה בפועל.
עם זאת, וחרף פעולות המשטר, טכנולוגיות ואמצעי תקשורת חדשים הופכים ליותר ויותר זמינים במדינה. גופי מדיה בשליטת הממשלה מקימים אתרי אינטרנט, ושיעור האזרחים המחזיקים בבעלותם טלפון סלולרי עולה באופן הדרגתי. בתחילת 2012, למעלה ממיליון תושבי קוריאה הצפונית החזיקו בטלפון נייד.[1]
ארגון עיתונאים ללא גבולות מדרג באופן עקבי את קוריאה הצפונית בתחתית הרשימה במדד חופש העיתונות המפורסם מדי שנה מאז שנת 2002. בדירוג של שנת 14–2013, קוריאה הצפונית דורגה במקום ה-178 מתוך 179 מדינות, כאשר מתחת לה דורגה רק אריתריאה.[2][3]
סוכנות הידיעות של קוריאה הצפונית, סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית, משמשת מקור המידע היחיד עבור כל אמצעי התקשורת בקוריאה הצפונית גופא, וכן עבור אזרחי המדינה.[4]