תרבות ליאנגג'ו
תרבות נאוליתית בדרום-מזרח סין / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תרבות ליאנגג'ו (בסינית: 良渚文化, בפין-יין: Liángzhǔ Wénhuà; זמנה 3,400-2,250 לפנה"ס) הייתה תרבות הירקן הנאוליתית האחרונה בדלתה של הנהר יאנגצה בסין. על סמך הממצאים הארכאולוגיים אנו יודעים שהתרבות הייתה מחולקת למעמדות. השערה זו מתבססת על כך שירקן, משי, שנהב וחפצים מצופים בלכה נמצאו אך ורק בקברים של האליטות, בעוד שבקברים של האנשים העניים יותר נמצאו כלי חרס. חלוקה זו למעמדות מוכיחה ששיטת הממשל בתקופת ליאנגג'ו הייתה של מדינה קדומה המאופיינת בהבחנה ברורה בין מעמדות חברתיים במבני הקבורה. מרכז עירוני התגלה באתר העיר ליאנגג'ו וקבוצות עילית מאתר זה שלטו על המרכזים המקומיים.[1] לתרבות ליאנגג'ו הייתה השפעה רבה מאוד על האוכלוסייה באזור זה של סין, ותחום השפעתה היה סביב אגם טָאיְחוּ (האגם השלישי בגודלו בסין), והגיע עד צפון שאנשי ועד דרום גואנגדונג.[2] האתר שעל שמו קרויה התרבות הוא אתר ארכאולוגי בתת־המחוז העירוני האנגג'ואו במחוז ג'ג'יאנג שנחפר לראשונה ב-1936 על ידי הארכאולוג הסיני שְׁה שִׂינ'גֶנְג.
ב-9 ביולי 2019 הוכרז האתר הארכאולוגי של ליאנגג'ו כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו.[3]