Session Initiation Protocol
פרוטוקול תקשורת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
Session Initiation Protocol (בראשי תיבות: SIP) הוא פרוטוקול איתות (Signaling Protocol) המשמש בעיקר לשליטה וניהול של שיחות זמן-אמת ברשתות IP כדוגמת טלפוניה מבוססת IP ומסרים מיידיים.
SIP, בדומה ל-HTTP הוא פרוטוקול שרת–לקוח המבוסס על הודעות בקשה ותשובה שיוצרות טרנזקציות (לדוגמה הודעת INVITE משמשת ליצירת השיחה והודעת BYE לניתוקה). על פי מודל השכבות של SIP OSI מוגדר כשייך לשכבת האפליקציה (7). התקן מסביר איך להשתמש ב-SIP מעל TCP, UDP ו- TLS, אבל גם מיפויים אחרים אפשריים (UDP הוא הנפוץ ביותר בשימוש). פורט 5060 הוקצה ל-SIP על ידי IANA.
SIP פותח על ידי ה-IETF ומפורסם כ- RFC 3261. ישנן קרוב ל־20 תוספות והרחבות שמתוארות ב-RFC והצעות להרחבות נוספות מוגשות חדשות לבקרים. בין ההרחבות הבולטות: SIMPLE - לתמיכה במסרים מיידיים ו-Presence, ו־SIP-3GPP לתמיכה ב-SIP ברשתות GSM מהדור השלישי ואילך.
נכון להיום SIP נתמך על ידי יותר מוצרים ושרותי טלפוניה אינטרנטית מכל פרוטוקול איתות אחר - למעט חריגים בודדים כל יצרני התקשורת העיקריים מציעים מוצרים או שירותים תומכי SIP. עם זאת עולם הטלפוניה האינטרנטית התפתח במקביל על בסיס מספר גדול של פרוטוקולים מתחרים ומשלימים כולל H.323, Megaco ופרוטוקולים פרטיים של חברות כמו סיסקו וסקייפ. על כן קשה לקבוע אם SIP הוא כרגע הפרוטוקול הנפוץ ביותר בשימוש, אף על פי שזאת ההערכה המקובלת. SIP/SIMPLE גם הוא זוכה להכרה רבה כפרוטוקול האוניברסלי העתידי למסרים מיידיים.