אוגוסט דה מרמון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוֹגוּסְט פְרֶדְרִיק לוּאִי וְיִסֶּה דֶּה מַרְמוֹן (בצרפתית: Auguste Frédéric Louis Viesse de Marmont, נהגה: מַרְמוֹ; 20 ביולי 1774 – 2 במרץ 1852), דוכס רז'וס (דוברובניק), מרשל הקיסרות ועמית האספה הלאומית ברסטורציה הצרפתית היה מצביא, אריסטוקרט ופוליטיקאי צרפתי בכיר במהלך המאה ה-19 המוקדמת.
איור בהזמנת המלך לואי-פיליפ משנת 1834. ממוקם במוזיאון ההיסטורי של ורסאי. | |
לידה |
20 ביולי 1774 שאטילון-סור-סן, ממלכת צרפת ממלכת צרפת |
---|---|
פטירה |
2 במרץ 1852 (בגיל 77) ונציה, האימפריה האוסטרית האימפריה האוסטרית |
מקום קבורה | שאטיון-סיר-סן |
מדינה | צרפת צרפת |
כינוי | מרמון הראשון (Marmont Ier) |
השתייכות |
ממלכת צרפת ממלכת צרפת הרפובליקה הצרפתית הראשונה (1794–1804) הרפובליקה הצרפתית הראשונה הקיסרות הראשונה הקיסרות הראשונה צרפת (1814–1830) צרפת |
תקופת הפעילות | 1789–1830 (כ־41 שנים) |
דרגה | מרשל הקיסרות |
פעולות ומבצעים | |
מלחמות המהפכה הצרפתית, המלחמות הנפוליאוניות, מהפכת יולי 1830 | |
עיטורים | |
מרמון, בן האצולה המשנית, החל דרכו הצבאית במלחמות המהפכה הצרפתית ושירת תחת נפוליאון בונפרטה במהלך המצור על טולון. מרמון קודם בדרגות צבא המהפכה הצרפתי וב-1804 היה למפקד הכוחות ברפובליקה הבטאווית. במהלך השנים הראשונות לקיסרות, נשלח מרמון לפקד הרחק מהמערכות הצבאיות המרכזיות של המלחמות הנפוליאוניות ומ-1806 היה למושל הכללי של דלמטיה הצרפתית. מרמון היה מעורב במלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית החמישית ולאחר ניצחונו בקרב על זנאים הועלה בדרגה למרשל הקיסרות.
ב-1811 הוטל עליו הפיקוד על ארמיית פורטוגל במסגרת מלחמת חצי האי והוא נפצע קשות במהלך קרב סלמנקה ב-1812. הוא הוכיח את יכולתו האסטרטגית במהלך המערכה בגרמניה וקרב לייפציג בפרט, ובהמשך גם במערכה על צרפת ב-1814. כמפקדים בכירים אחרים נטש מרמון את נפוליאון והחל במשא ומתן עם ארצות הקואליציה האנטי-צרפתית השישית.
מרמון היה לחבר בית העמיתים של האספה הלאומית זמן קצר לאחר הכתרת לואי השמונה עשר, מלך צרפת. במהלך מאה הימים ברח עם המלך לגלות בגנט ושב עם הרסטורציה השנייה. הוא השקיע חלק נרחב מכספו בתעשיות שונות ונכנס ואיבד את רוב כספו לחובות. במהלך מהפכת יולי 1830 מינה אותו שארל העשירי, מלך צרפת למפקד המשמר המלכותי בפריז. בסופן של שלושה ימי קרבות בבירה נסוג מרמון לנוכח עלייתו של לואי פיליפ, דוכס אורליאן האהוד.
מרמון, בדומה למלכו שארל העשירי, יצא לגלות, תחילה בממלכה המאוחדת ובהמשך באימפריה האוסטרית. בשנותיו האחרונות עבר מסעות שונים ופרסם כתבים שלו. מרמון נפטר ב-1852 בוונציה, ממלכת לומברדיה-ונציה בתוך האימפריה האוסטרית. לאחר מותו בוונציה, גופתו הועברה חזרה לצרפת, איפה שהוענקו לו במותו מסדרי כבוד מידי הקיסרות השנייה שנוסדה זה עתה.