אוטו דה פה
טקס של כפרה וענישה פומבי שאורגן על ידי האינקוויזיציה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אָוּטוֹ דָה פֶה (בפורטוגזית: Auto da fé, בספרדית: Auto de fe; מילולית: "מעשה האמונה") היה טקס של כפרה וענישה פומבי שאורגן על ידי האינקוויזיציה הספרדית, האינקוויזיציה הפורטוגזית, האינקוויזיציה של מקסיקו, או האינקוויזיציה של גואה, ובמסגרתו פורסם פסק הדין של בית הדין של האינקוויזיציה ובוצע גזר הדין.
עבור הנידונים שלא נמצאו נגדם ראיות במהלך החקירה או אלו שהכירו והודו באשמה, הטקס והעונש כיפרו על חטאיהם כנגד האמונה הנוצרית והם הורשו לחזור בתשובה - מה שאפשר את הפיוס שלהם עם הכנסייה הקתולית. בחלק האחרון של הטקס הובאו מי שנידונו למוות על ידי בית הדין של האינקוויזיציה, אלו שנקבעו כעבריינים חוזרים, ואלו שנמצאו אשמים בחקירה אך לא הודו במעשיהם. הנידונים למוות נמסרו במקום לידי רשויות המדינה - נציגי המלך - על מנת שיוצאו להורג, מאחר שהאינקוויזיציה הייתה בית דין כנסייתי, ולכן לא יכלו נציגיה לבצע את גזר הדין. הנידונים שנמצאו כעבריינים חוזרים והודו בחטאיהם הוצאו להורג בחניקה ולאחר מכן גופותיהם הועלו על המוקד. הנידונים שנמצאו אשמים אך לא התוודו על חטאיהם הועלו למוקד בעודם חיים. הכפרה והחזרה בתשובה נעשו בפני הציבור על מנת שהנידונים ועונשם ישמשו לקח לכל המאמינים, שהוזמנו גם להכריז חגיגית על דבקותם באמונה הקתולית.
מטרת החקירות המשפטים והעונשים הפומביים שבוצעו על ידי האינקוויזיציה לא הייתה להציל את נפשם של מאמינים שכשלו אלא להבטיח צייתנות ו"התנהגות טובה" של הציבור - על פי תפיסת הכנסייה הקתולית והאינקוויזיציה. מטרה זו הושגה על ידי מלחמת חורמה בראש חוצות כנגד מינים (כתות נוצריות שבחרו בדרך שאיננה הדוגמה הקתולית) וכנגד כופרים אלו שאינם נוצרים. לפיכך, קריאת פסקי הדין, הווידוי והחרטה מצד הנידון היו צריכים להיעשות בפומבי על מנת לחזק בקהל המאמינים את יראת השמים והפחד מהאינקוויזיציה ולחזק את אמונתם כנגד אלו הכופרים בעיקרי הכנסייה הקתולית. לפיכך היה הכרחי שהנידון יאשר בפני הציבור הנאסף כי חטא וכי הוא חזר בתשובה, כדי שזה ישמש לקח לכל השומעים לו. עם זאת, לדברי ההיסטוריון הספרדי הנרי קמן, "מה שהתחיל כמעשה דתי של תשובה וצדק הסתיים כפסטיבל ציבורי שדומה פחות או יותר למלחמות שוורים או זיקוקים."
טקס האוטו דה פה הראשון התקיים בסביליה שבספרד בשנת 1481 והאחרון במקסיקו, בשנת 1850.