אום א-זינאת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אום א-זינאת (בערבית: أمّ الزينات – "אם הקישוטים") היה כפר ערבי במורדות הדרומיים של הכרמל כ-20 קילומטר דרומית מזרחית לחיפה. במהלך מלחמת העצמאות ננטש הכפר על ידי תושביו. על פי יהודה זיו מקור שמו של הכפר "אום א-זינאת" (מקור היפהפיות) בא לו בעקבות המוניטין שיצאו לבנותיו. באותו אופן כונתה דרך הגישה אל הכפר "דריב אל ערוס" (דרך החתנים)[2].
טריטוריה | המנדט הבריטי המנדט הבריטי |
---|---|
מחוז | חיפה |
נפה | חיפה |
שפה רשמית | ערבית |
תאריך ייסוד | אמצע התקופה העת'מאנית (המאות ה-17 וה-18) |
שטח | 22,156[1] דונם עות'מאני (1945) |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
תאריך נטישה | 15 במאי 1948 |
יישובים יורשים | אליקים |
דת | מוסלמים |
אוכלוסייה | |
‑ ביישוב לשעבר | 1,470[1] (1945) |
קואורדינטות | 32°38′50″N 35°03′48″E |
אזור זמן | UTC +2 |
(למפת ישראל רגילה) | |
בתקופת המרד הערבי הגדול התמקמה בכפר כנופייתו של יוסוף אבו דורה שפגעה קשות בכפרי הדרוזים בכרמל[3].
בשנת 1940 תואר הכפר על ידי מבקר יהודי[4]:
"הרחובות צרים והנקיון אינו מספיק. מספר בתי האבן לא רב. עיקר פרנסתו על המטעים, — מטעי הזית הנודעים לתהילה. גידול שני במעלה — הטבק (גידול ביניים בתוך המטעים). קיימת גם תעשייה ביתית של פחמי עץ וזיתים. על אף שטחי המטע הגדולים נראה כי רמת־חייו של הכפר הזה נמוכה."
על פי סקר הכפרים מ-1945 הוערכה אוכלוסיית הכפר 1,470 נפש וקרקעות הכפר השתרעו על 22,156 דונם, מהם 51 דונם בבעלות יהודית[1].
במהלך מלחמת העצמאות ננטש הכפר מתושביו. ב-28 באפריל דיווח עיתון "דבר" על עזיבתם של תושבי הכפר בעקבות ניצחון אנשי ההגנה על הערבים בקרב על חיפה[5]. ב-15 במאי נכבשה אום-זינאת על ידי כוח מגדוד 14 של חטיבת גולני[6]. כיבוש הכפר אשר חלש על ואדי מילק הסיר את המכשול האחרון שהיה בו כדי לסכן תנועה חופשית של יהודים בוואדי[7].