איקונוקלאזם באימפריה הביזנטית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איקונוקלאזם באימפריה הביזנטית (ביוונית: Εικονομαχία, איקונומכיה) הוא הכינוי לשתי תקופות בהיסטוריה של האימפריה הביזנטית, בה השימוש באיקונות במסגרת הפולחן הדתי נתקל בהתנגדות הרשויות הדתית והמדינית. האיקונוקלאזם הראשון התחולל בשנים 730–787, והשני בשנים 815–843. הקיסר לאון השלישי היה הראשון שאסר את פולחן האיקונות, מדיניות שממשיכיו הוסיפו לקיים אחריו. האיקונוקלאזם כלל השמדת איקונות ורדיפה של איקונופילים – התומכים באיקונות ובלגיטימיציה של השימוש בהם. אל מול האיקונופילים ניצבו האיקונוקלסטים – המתנגדים לאיקונות. שני המונחים האלה לא היו בשימוש בתקופה הנידונה, אלא נטבעו מאוחר יותר בידי היסטוריונים.
משמעות המונח איקונוקלאזם הוא "שבירת איקונות", בעוד המונח הרומי הוא איקונומכיה (iconomachy), ומשמעותו המילולית היא "הקרב על האיקונות".