בית לאומי לעם היהודי
מושג מפתח בתולדות התנועה הציונית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בית לאומי לעם היהודי הוא מושג מפתח בתולדות התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.
ערך מחפש מקורות | |
הביטוי הופיע באופן רשמי בפעם הראשונה כאשר הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית ב-1897, במטרה להקים בית לאומי לעם היהודי, ללא פירוט היכן יוקם ומתי.
בהצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1917 אימצה בריטניה את הרעיון במילים:
ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר שעשוי יהיה לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת.
— המסמך שנחתם על ידי הלורד בלפור ונמסר ללורד וולטר רוטשילד המכונה "הצהרת בלפור"
ממשלת בריטניה ערפלה במכוון את מהותה של הישות המדינית היהודית שעתידה לקום בארץ ישראל. ההצהרה מדברת על "בית לאומי" (National home), ונמנעת ממונחים מחייבים יותר כגון "מדינה" (State), "מולדת" (Homeland) או "קהיליה" (Commonwealth, מונח המשמש לפעמים באנגלית לתיאור שלטון אוטונומי). במסקנות ועדת פיל (1937) הוצעה פשרה על פיה תחולק ארץ ישראל המערבית (שטחה של ארץ ישראל המקראית שממערב לנהר הירדן) בין מדינה יהודית למדינה ערבית.