בנג'מין בריסטו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בנג'מין הלם בריסטו (באנגלית: Benjamin Helm Bristow; 20 ביוני 1832 – 22 ביוני 1896) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר האוצר ה-30 וכפרקליט המדינה הראשון של ארצות הברית.
בנג'מין בריסטו | |||||||||||||||
לידה |
20 ביוני 1832 אלקטון, קנטקי, ארצות הברית | ||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
22 ביוני 1896 (בגיל 64) ניו יורק, ניו יורק ,ארצות הברית | ||||||||||||||
שם מלא | בנג'מין הלם בריסטו | ||||||||||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||||||||
מקום קבורה | בית הקברות וודלאון, ניו יורק, ניו יורק ,ארצות הברית | ||||||||||||||
השכלה | קולג' וושינגטון וג'פרסון | ||||||||||||||
מפלגה | המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
בריסטו היה קצין בצבא האיחוד, איש רפורמות חבר המפלגה הרפובליקנית ופעיל זכויות אזרח. במהלך כהונתו כמזכיר האוצר הוא נודע בעיקר בשל מיטוטה והעמדתם לדין של חבריה של "טבעת הוויסקי", קבוצה בה היו חברים יצרני ויסקי ומשתפי פעולה משירות הכנסות הפנים להשתמטות ממיסים שדלדלה את האוצר הלאומי, זאת הוא עשה לבקשתו של הנשיא יוליסס ס. גרנט. בנוסף, קידם בריסטו את המטבע שנשען על תקן הזהב במקום שטרות כסף. בריסטו היה אחד מחברי הקבינט הפופולריים ביותר של גרנט מבין הרפורמטורים. הוא תמך ב"חוק חידוש המטבעות" של גרנט משנת 1875, שסייע לייצב את הכלכלה במהלך המשבר הפיננסי של 1873. כפרקליט המדינה הראשון, סייע בריסטו לגרנט ולתובע הכללי איימוס טפן אקרמן באופן נמרץ בהעמדתם לדין של חברי הקו קלוקס קלאן במהלך תקופת השיקום במדינות הדרום. בריסטו דחף למתן האפשרות לאזרחים האפרו-אמריקאים בקנטקי להעיד בבתי משפט בתיקים בהם היו מעורבים לבנים ופתיחת מערכת החינוך הציבורית לבני כל הגזעים.
בריסטו, בן קנטקי, היה בנו של עורך דין בולט תומך האיחוד חבר המפלגה הוויגית. הוא סיים את לימודיו בקולג' ג'פרסון בפנסילבניה ב-1851, למד משפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1853 ועסק בעריכת דין עד לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית ב-1861. במהלך המלחמה הוא שירת בצבא האיחוד, נפצע בקרב שילה, החלים, וקודם לדרגת לוטננט קולונל. עד סוף שרותו הצבאי הגיע לדרגת קולונל. ב-1863 נבחר בריסטו כחבר הסנאט של קנטקי וכיהן בו תקופת כהונה אחת. בתום המלחמה הוא מונה כעוזר לתובע המחוזי של ארצות הברית באזור לואיוויל וב-1866 הוא מונה לתובע המחוזי עצמו.
ב-1870 מונה בריסטו כפרקליט המדינה הראשון של ארצות הברית, ובתפקיד זה הוא סייע לתובע הכללי בטיעונים בתיקים בבית המשפט העליון. ב-1874 מינה אותו הנשיא גרנט כמזכיר האוצר של ארצות הברית. בתחילה העניק גרנט לבריסטו את מלוא הגיבוי במהלך משפטי "טבעת הוויסקי" עם זאת, כאשר בריסטו והתובע הכללי אדוארדס פיירפונט, איש רפורמות נוסף בקבינט, חשפו את אורוויל בבקוק, מזכירו האישי של גרנט, כחלק מטבעת הוויסקי, החלו יחסיהם של גרנט ובריסטו להתקרר. ביוני 1876, בשל חיכוך על ההעמדה לדין של אנשי טבעת הויסקי על ידי בריסטו, ועל רקע שמועה שבריסטו היה מעוניין להתמודד לנשיאות, הוא התפטר מתפקידו. במהלך הבחירות לנשיאות של 1876 ביצע בריסטו ניסיון בלתי מוצלח לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות והרפובליקנים בחרו ברתרפורד הייז. לאחר הבחירות שב בריסטו לעסקיו הפרטיים בעריכת דין בניו יורק וב-1878 הקים משרד עורכי דין מצליח, ולעיתים קרובות הוא טען בתיקים בפני בית המשפט העליון עד למותו ב-1896.
ההיסטוריון ג'ין אדוארד סמית' הגדיר את בריסטו כאחד מהבחירות הטובות של גרנט לקבינט שלו. אנשי הרפורמות היו מעל הכל מרוצים מבריסטו על ההעמדה לדין של אנשי טבעת הוויסקי ועל כך שהוא ניקה את הממשלה משחיתות. ההיסטוריונים גם שיבחו את בריסטו, פרקליט המדינה הראשון של ארצות הברית, על העמדתם לדין של אנשי הקו קלוקס קלאן. בכל אופן, בריסטו היה איש מחלוקות שאפתני מטבעו, ובאותה תקופה הוא היה מעורב בכמה סכסוכים עם חברי הקבינט של גרנט. כאיש קנטקי, הוא ייצג את הדרום בקבינט של גרנט בתקופת נשיאותו השנייה.