דיאמגנטיות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דיאמגנטיות היא תכונה של חומר ליצור שדה מגנטי בכיוון מנוגד לכיוונו של שדה מגנטי חיצוני המופעל עליו.
תופעה זו היא תוצאה של שינויים בתנועה האורביטלית של האלקטרונים. תיאור מדויק של התופעה מתקבל במכניקת הקוונטים באמצעות אפקט זימן.
גם במסגרת של אלקטרומגנטיות קלאסית ולא קוונטית, ניתן להסביר את התופעה. הפעלת שדה מגנטי יוצרת כוח מגנטי על אלקטרון נע לפי כוח לורנץ. כוח זה משנה את הכוח הצנטריפטלי על האלקטרון, וגורם לו להאיץ או להאט בתנועה האורביטלית שלו. מהירות האלקטרון שהשתנתה משנה את המומנט המגנטי של האורביטל בכיוון מנוגד לשדה החיצוני שהופעל.
כל החומרים מראים תגובה דיאמגנטית בתגובה לשדה מגנטי מושרה; אולם עבור חומרים המראים צורה אחרת של מגנטיות (כגון פרומגנטיות או פאראמגנטיות), הדיאגמנטיות מתבטלת לחלוטין. חומרים שמפגינים רק, או לרוב, התנהגות דיאמגנטית מכונים חומרים דיאמגנטיים, או דיאמגנטים. חומרים שנחשבים כדיאמגנטיים הם אלה שנחשבים בדרך כלל על ידי לא-פיזיקאים בתור "לא מגנטיים", וכוללים מים, DNA, רוב התרכובות האורגניות כגון שמן ופלסטיק, ומתכות רבות כגון כספית, גליום, זהב וביסמוט.
חומרים דיאמגנטיים הם בעלי פרמיאביליות מגנטית שבאופן יחסי קטנה מ-1, ולפיכך בעלי סוספטיביליות מגנטית שלילית, וכתוצאה מכך נדחים על ידי שדות מגנטיים. אולם, כיוון שדיאמגנטיות היא תכונה כה חלשה השפעותיה אינן נצפות בחיי היומיום.
לדוגמה, הסוספטיביליות המגנטית של חומר דיאמגנטי כגון מים היא -9.05×10-6. החומר בעל הדיאמגנטיות החזקה ביותר הוא ביסמוט,
-166×10-6, למרות שלגרפיט פירוליטי עשויה להיות סוספטיביליות של -400×10-6 במישור אחד. למרות הכל, גודלם של ערכים אלו קטן מהמגנטיות שמפגינים פאראמגנטים ופרומגנטים. מוליכי-על עשויים להיחשב כבעלי דיאמגנטיות מושלמת (1-), כיוון שהם דוחים כל שדה מהפנים שלהם בעקבות אפקט מייסנר.