דרום פסיפיק (סרט, 1958)
סרט משנת 1958 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דרום פסיפיק (באנגלית: South Pacific, בתרגום חופשי: דרום האוקיינוס השקט) הוא סרט מוזיקלי אמריקאי משנת 1958 המבוסס על המחזמר "דרום פסיפיק" של ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין משנת 1949.
כרזת הסרט | |
מבוסס על | "סיפורי דרום פסיפיק" של ג'יימס מיצ'נר |
---|---|
בימוי | ג'ושוע לוגאן |
הופק בידי | באדי אדלר |
תסריט | פול אוסבורן, אוסקר המרשטיין (מילי השירים) |
עריכה | רוברט ל. סימפסון |
שחקנים ראשיים |
מיצי גיינור רוסאנו בראצי ג'ון קר חואניטה הול ריי ולסטון |
מוזיקה | ריצ'רד רוג'רס |
צילום | לאון שמרוי |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | פוקס המאה ה-20 |
חברה מפיצה | פוקס המאה ה-20 |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 19 במרץ 1958 |
משך הקרנה | 167 דקות |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט מוזיקלי, סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מלחמה |
תקציב | 5,6100,000 דולר |
הכנסות | 36,800,000 דולר |
הכנסות באתר מוג'ו | southpacific |
פרסים | פרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר (Fred Hynes) |
דף הסרט ב־IMDb | |
המחזמר מספר את סיפור אהבתה של אחות בצבא ארצות הברית לבעל חווה צרפתי על אי בדרום האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה, שנאבקת לקבל את ילדיו המעורבים גזעית. עלילת משנה עוסקת ברומן בין קצין אמריקאי לצעירה אסייתית, הבוחן בחשש את ההשלכות החברתיות בנישואין לאהובת לבו. הוא הוצג לראשונה בברודוויי באפריל 1949 במשך יותר מחמש שנים עם 1,925 הופעות, ועלה עד היום מספר פעמים נוספות. הוא מבוסס על הספר "סיפורים מדרום פסיפיק" של הסופר ג'יימס מיצ'נר שזכה על כך בפרס פוליצר ב-1948.
רוג'רס והמרשטיין האמינו שהם יכולים לכתוב מחזמר המבוסס על עבודתו של מיצ'נר שיהיה גם מסחרי וגם שיעביר מסר חזק כנגד גזענות. עבור העיבוד למחזמר, הם זכו בפרס פוליצר לדרמה ב-1950 ובעשרה פרסי טוני.
הבמאי הוא ג'ושוע לוגאן ובתפקידים הראשיים, רוסאנו בראצי, מיצי גיינור (אנ') חואניטה הול וריי ולסטון. קולות הזמרה מדובבים על ידי זמרים אחרים פרט למיצי גיינור וריי ולסטון.
הסרט זכה להצלחה גדולה ובשנת 2001 הפיקה ABC סרט טלוויזיה בשם זה עם גלן קלוז בתפקיד הראשי.
העלילה היא על סיפור אהבה בין שני זוגות שנתקל בקשיים בגלל דעות גזעניות כלפי אנשים בעלי מוצא או צבע עור שונה. באחד השירים נאמר כי געזנות אינה מולדת אלא נלמדת. שיר זה זכה לביקורות קשות ובכמה מקומות בארצות הברית הוא הושמט.