האסון הגרעיני בפוקושימה
סדרת אירועים תאונתיים שאירעו בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה 1 ביפן, כתוצאה מנזקי רעידת האדמה בסנדאי, ב-11 במרץ 2011 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האסון הגרעיני בפוקושימה הוא שמה של סדרת אירועים תאונתיים שאירעו בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה 1 ביפן, כתוצאה מנזקי רעידת האדמה בסנדאי, ב-11 במרץ 2011, והצונאמי שבא בעקבותיה. האסון הגרעיני בפוקושימה הוגדר כתאונה רבתי בסולם הבין-לאומי לאירוע אטומי ורדיולוגי והוא, נכון ל-2024, אירוע התאונה החמור ביותר בעולם מאז אסון צ'רנוביל, שהתרחש ב-1986.
תאריך | 11 במרץ 2011 |
---|---|
מיקום | תחנת הכוח הגרעינית פוקושימה 1 |
גורם | רעידת האדמה בסנדאי |
קואורדינטות | 37°25′17″N 141°01′57″E |
הרוגים | 1 |
תחנת הכוח הגרעינית שוכנת סמוך לחוף האוקיינוס השקט במחוז פוקושימה, כ-60 ק"מ דרומית מזרחית לעיר פוקושימה. תחנת הכוח מורכבת משישה כורים גרעינים המפיקים חשמל בעזרת טורבינת קיטור, אשר תוכננו על ידי חברת ג'נרל אלקטריק ותוחזקו על ידי חברת החשמל של טוקיו. בעת רעידת האדמה, כור מספר 4 היה ללא דלק גרעיני, בעוד כורים 5 ו-6 לא פעלו כיוון שהתבצעו בהם עבודות תחזוקה. פעולת הכורים הנותרים הופסקה אוטומטית עם התרחש רעידת האדמה, וגנרטורים לשעת חירום נכנסו לפעולה כדי להפעיל את מערכות הקירור והבקרה. הצונאמי קטע את החיבור שבין הכורים לרשת החשמל והציף את חדרי הגנרטורים לשעת חירום. עם הפסקת פעולת הגנרטורים הופסקה פעולת המשאבות החשמליות המזרימות מי קירור לכור, והכורים החלו להתחמם. נזקי רעידת האדמה וההצפות באזור הכורים, מנעו הגעת צוותי עזרה חיצוניים.
בשעות ובימים שחלפו מעת התאונה, הותכו לחלוטין כורים 1, 2, ו-3 כתוצאה מן החום האדיר שנוצר בהם. בעת שעובדי התחנה ניסו לקרר את הכורים ולהפסיק את פעולתם, אירעו מספר התפוצצויות מימן בתחנה. בהוראת הממשלה נעשה שימוש במי ים כדי לקרר את הכורים, דבר שהביא להריסתם המוחלטת. בעת שירד מפלס המים בבריכה שבה היו מוטות הדלק הגרעיני, החלו המוטות להתחמם. החשש מפני פליטת חומרים רדיואקטיביים לסביבה, הוביל להוראה לפנות את האוכלוסייה מאזור בקוטר 12 ק"מ מאתר התחנה, בעוד שהעובדים בתחנה, אשר נחשפו לקרינה רדיואקטיבית, פונו ממנה מספר פעמים, באופן זמני. זרם החשמל לחלק מן הכורים חובר באופן הדרגתי, דבר שאיפשר את הפעלת משאבות הקירור האוטומטיות.
בתחילה העריכו אנשי ממשל יפנים כי התאונה היא בדרגה 4 (תאונה בעלת השפעה מקומית) בסולם הבינלאומי לאירוע אטומי ורדיולוגי, אף על פי שסוכנויות מקצועיות בינלאומיות שונות טענו כי דרגת האירוע חמורה יותר. בהמשך הועלתה דרגת האירוע בהדרגה עד לדרגה המקסימלית, דרגה 7. ממשלת יפן וחברת החשמל של טוקיו ספגו ביקורת מן העיתונות הבינלאומית על שלא קיימו תקשורת נאותה עם הציבור ועל אלתורים במהלך הניסיונות להכיל את האירוע. ב-20 במרץ 2011 הכריז מזכיר ממשלת יפן, יוקיו אדנו, כי תחנת הכוח תיסגר מיד עם גמר הטיפול במשבר.
על פי הערכות ממשלת יפן, כמות החומר הרדיואקטיבי אשר שוחרר לאטמוספירה במהלך האסון הגרעיני בפוקושימה, היה כעשירית מן הכמות ששוחררה בעת אסון צ'רנוביל. כמויות משמעותיות של חומר רדיואקטיבי מתחנת הכוח אף חדרו לקרקע ולמי האוקיינוס השקט. במדידות שנערכו מטעם ממשלת יפן נמצאו רמות גבוהות ומסוכנות של החומר הרדיואקטיבי צסיום-137 במרחק של 30–50 ק"מ מתחנת הכוח. ממצאים אלה הובילו לאיסור על מכירת מוצרים חקלאיים מאזור זה ואיסור על שימוש במי ברז באזור זה לצורך הכנת מזון תינוקות.
כמה מעובדי תחנת הכוח נהרגו ונפצעו קשה במהלך האירוע. לא נגרמו מקרי מוות מיידי כתוצאה מחשיפה לקרינה רדיואקטיבית, אולם לפחות שישה עובדים נחשפו לקרינה שהיא מעבר לכמות החשיפה המותרת למהלך חיים שלם, ויותר מ-300 עובדים ספגו כמויות קרינה משמעותיות. ב-16 בדצמבר 2011 הכריזו שלטונות יפן כי הכורים בפוקושימה יציבים, אף שפעולת טיהור האזורים המזוהמים סביב הכורים, והפסקה כוללת של פעולתם, תיקח עוד עשרות שנים.