הכנסייה האורתודוקסית הסרבית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הכנסייה האורתודוקסית הסרבית או הכנסייה הפרבוסלאבית הסרבית (בסרבית: Српска православна црква / Srpska pravoslavna crkva) היא כנסייה נוצרית אורתודוקסית אוטוקפלית של סרביה ושל העם הסרבי, השנייה בעתיקותה בין הכנסיות האורתודוקסיות הסלאביות (אחרי הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית). היא חלק מקהיליית הכנסיות האורתודוקסיות. הפטריארך שלה תופס את המקום השישי בחשיבותו אחרי הפטריארכים האורתודוקסים של קונסטנטינופול, אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים ומוסקבה.[1]
היא הכנסייה העיקרית בסרביה ובמונטנגרו, והשנייה בגודלה בבוסניה והרצגובינה ובקרואטיה.
רוב מאמיניה מרוכזים בסרביה (84% מהתושבים) וברפובליקה סרפסקה (88% מהתושבים) שהיא חלק מהמדינה הפדרטיבית של בוסניה והרצגובינה. בנוסף רוב תושביה של מונטנגרו משויכים לכנסייה זו. הכנסייה האורתודוקסית הסרבית מאורגנת במיטרופוליות ואפארכיות, קודם כל בסרביה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו, קרואטיה, וכן בארצות שכנות נוספות - סלובניה, רומניה (חבל באנאט) והונגריה, ובמקומות רבים בעולם שבהם חיים מהגרים סרבים (מערב אירופה, לרבות גרמניה, אוסטריה, שוודיה, וכן ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וכו').
בראש הכנסייה האורתודוקסית הסרבית עומד פטריארך סרביה, בימינו הפטריארך איריניי (גברילוביץ'), הנחשב הראשון בין שווים בקרב מאמיני הכנסייה. שפת הפולחן היא הסרבית והסלאבית הכנסייתית העתיקה (סלאבונית). לוח השנה שלה הוא לוח השנה היוליאני.
הכנסייה הפרבוסלבית הסרבית הגיעה למעמדה האוטוקפלי עוד בשנת 1219 תחת מנהיגותו של סבא הקדוש שניהל את הארכאפרכיה של ז'יצ'ה. במאה ה-14 מעמדה הועלה לדרגת פטריארכיה, שנודעה מאוחר יותר כפטריארכיה של פץ' (1346). במאה ה-18 השלטון העות'מאני ביטל את הפטריארכיה הסרבית. הכנסייה האורתודוקסית הסרבית המודרנית המאוחדת הוקמה מחדש בשנת 1920 על ידי איחוד הפטריארכיה של קרלובצי, המיטרופוליה של בלגרד והמיטרופוליה של מונטנגרו.
הכנסייה האורתודוקסית הסרבית מתגאה להיות מופקדת על שמירת שרידים מקודשים חשובים למאמינים הנוצרים, כמו ידו הימנית של יוחנן המטביל, יד וחלקי גולגולתו של גאורגיוס הקדוש, קטעים מהצלב הקדוש, אצבע של פאראסקבה האדוקה, גופתו של וסילי הקדוש מאוסטרוג ואחרים.