הלכות הרחקה מגויים
הלכות שקבעו חז"ל, להתרחקות מהגויים. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הלכות הרחקה מגויים הן הלכות שנועדו למנוע היטמעות של יהודים בחברה הנוכרית, הידמות של יהודים לדרכי הנוכרים או קרבה לגוי באופן שעלול להביא את היהודי לעבירה בשוגג. המצוות העיקריות העומדות ביסוד הלכות אלו הן איסור חוקות הגויים, איסור נישואי תערובת והלכות איסור והיתר.
בפועל הלכות אלו מקשות על יצירת קשרים חברתיים בין יהודים לגויים, חלקן על מנת למנוע קרבה שעלולה להביא לנישואים בין-דתיים ולהתבוללות, וחלקן על מנת למנוע מצב של היכשלות באכילת מאכלים אסורים שהנכרי עלול לערב במאכל שהוא שותף במידה כזו או אחרת בתהליך הכנתו עבור הישראל. רוב הלכות ההרחקה מגויים נכללות בכלל גזירות "שמונה עשר דבר".
הלכות אלו כוללות ברובן איסורי אכילה: חלב נכרים, פת עכו"ם, בישולי גויים, סתם יֵינָם ושֵׁכר גויים. אך גם איסור ייחוד וטלטול בחצר משותפת. שמן של נוכרי נאסר בשלב מסוים, אך לאחר מכן הותר. לדעת רבים גם השתתפות במסיבה שרובה גויים, הכוללת אכילה ושתייה, אסורה.
האיסורים נקראו במקורם בשמות: "חלב גוי" (או "נוכרי"), "פת גוי", "בישול גוי", אך בפי הציבור שגורים הם בכינויים "חלב עכו"ם", "פת עכו"ם" וכדומה. שינוי זה הוא תוצאת פעילות הצנזורה הנוצרית, שהמירה כל מופע בתלמוד ובפוסקים שבו כתוב "גוי" או "נוכרי", למילה "עכו"ם", דהיינו "עובדי כוכבים ומזלות", על מנת ליצור מצג שווא כאילו אין האיסורים והגינויים בתלמוד חלים על הנוצרים, שאינם סוגדים לגרמי השמיים.