המטבח הפורטוגזי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המטבח הפורטוגזי מתאפיין בשימוש נרחב בדגים ופירות ים טריים, מבחר רחב של יינות מקומיים וגבינות מקומיות. המטבח הפורטוגזי מפורסם גם בזכות הליקרים והקינוחים שלו, שרבים מהם נקראים "נזיריים", שכן הם נעשו במקור על ידי נזירים ונזירות במנזרים קתולים. קינוחים פורטוגזיים מאופיינים בשימוש נרחב ביותר בחלמונים. נפוצים גם קינוחי שקדים דמויי מרציפן ומאפים מקומיים, הדוגמה המפורסמת ביותר שלהם היא פסטל דה נאטה. אחד הקינוחים הפורטוגזים המסורתיים ביותר הוא מרמלדת חבושים (והמילה הרוסית "מרמלדה" עצמה מגיעה מה"מרמלו" הפורטוגזי – "חבוש"). בחלקים של הארץ המרוחקים מהים, בשר בקר הוא הבסיס למנות שניות.
גבינת סרה דה אסטרלה וגבינת קשטלו ברנקו קיבלו כינוי מקור מוגן.
שמן זית הוא בסיס חשוב במטבח. לפורטוגל מסורת עתיקה של ייצור יין. הסוג הידוע ביותר הוא "פורט" (פירוש המילה "פורט" המילולי הוא "יין מפורטו").
בדרום פורטוגל להכנת מאכלי ים משתמשמים בכלי מיוחד הנקרא "קטפלנה".
בפורטוגל קיימת מסורת של מה שמכונה "ליקריה", שבה מבקרים, בעיקר גברים, דנים בענייניהם על כוס ליקר דובדבנים מקומי ג'ינג'ינה. בנוסף, יש מספר רב של בתי קפה ומסעדות.
המטבח הפורטוגזי הוא הבסיס ההיסטורי של המטבח הברזילאי, אך כיום הם שונים זה מזה באופן מהותי. המטבח הברזילאי אפילו משתמש במרכיבים אחרים כדי ליצור מנות דומות (ולכן, לאחר שלא מצאו את החבוש האהוב עליהם באמריקה, החלו הפורטוגלים בברזיל להכין מרמלדת גויאבות). בנוסף, המטבח הברזילאי משלב מסורות קולינריות מגלי מהגרים אחרים: איטלקי, מדינות אחרות באירופה ויפן, בעוד שהמטבח הפורטוגזי שמרני יותר.
בנוסף לברזיל, השפעת המטבח הפורטוגזי (כמו גם התרבות) מורגשת בכל המדינות שהיו פעם מושבות של האימפריה הפורטוגזית: באנגולה ובמוזמביק, באיי כף ורדה, באי טימור בארכיפלג האינדונזי ובעיר הסינית מקאו (עמדת מסחר לשעבר של פורטוגל).