הסכם באלטה לימאן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכם באלטה לימאן היה הסכם מסחרי בין בריטניה לבין האימפריה העות'מאנית, שנחתם ב-16 באוגוסט 1838. הסכם זה היה הפתח לכניסת המעצמות לפעילות ברחבי האימפריה בכלל וארץ ישראל בפרט. תוצר לוואי של ההסכם הייתה החלשת כוחו של מוחמד עלי ונסיגת כוחותיו מאסיה הקטנה. להסכם זה הייתה השפעה על החלת הטנזימאת ברחבי האימפריה.
תנאי ההסכם קבעו כי האימפריה העות'מאנית תבטל את כל המונופולים, תאפשר לסוחרים בריטיים וסוכניהם גישה מלאה לכל השווקים העות'מאניים ותחייב אותם במס באופן שווה למס המוטל על סוחרים מקומיים.
ההסכם אינו שוויוני ואין התחייבות בריטית דומה לטובת סוחרים עות'מאניים, כך למשל בריטניה המשיכה לנקוט מדיניות מגן בשווקים החקלאיים שלה.