השושלות הדרומיות והצפוניות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות (סינית: 南北朝; פיניין: Nán Běi Cháo) היא תקופה בתולדות סין שתחילתה בשנת 420 עם נפילתה הסופית של שושלת ג'ין המזרחית, וסיומה עם עליית שושלת סווי בשנת 589.
הערך מכיל כתב מזרח-אסייתי. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן סיני במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה. |
בתקופת אי-יציבות זו, בה סבלה סין ממלחמות פנימיות, הייתה סין מחולקת לשתי מדינות, צפונית ודרומית. עקב חילופי שלטון תכופים שלטו במהלך התקופה תשע שושלות נפרדות - חמש בצפון וארבע בדרום.
תקופה זו נחשבת גם לתקופת פריחה בתחומי האמנות והתרבות, תקופה של התפתחויות טכנולוגיות ושל התפשטות זרם המהאיאנה הבודהיסטי ושל הטאואיזם. בתקופה זו הבודהיזם הסיני התחיל להתגבש ולסגל לעצמו מאפיינים ייחודיים, ביניהם - הפגודה הסינית, שמקורה בסטופות ובמסורות בודהיסטיות, ומטרתה הייתה הגנה על טקסטים בודהיסטיים קדושים.
במהלך תקופה זו התרחש תהליך מואץ של סיניזציה בקרב קבוצות לא-סיניות (מהגרים בצפון ובני שבטים ילידיים לא-סיניים בדרום). בנוסף, הייתה הגירה מצפון לדרום סין. זוהי גם התקופה שבה התפתחה