התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח (באנגלית: Civil Rights Movement) הייתה תנועה חברתית שניהלה מאבק ארוך, לא אלים בעיקרו, למען זכויות אזרח שוות ולהפסקת הפרדה ואפליה גזעית במסגרת החוק, בעיקר לאזרחים האפרו-אמריקאים של ארצות הברית.
תנועות רבות נוספות בארצות הברית נקראו בשמות דומים, אבל מונח זה משמש בעיקר לתיאור המאבקים בין 1955 ו-1968 לסיום האפליה כנגד אפרו-אמריקאים ולסיום ההפרדה הגזעית, במיוחד במדינות הדרום.
הלינץ' באמט טיל באוגוסט 1955, והחלטת אימו להשאיר את ארון הקבורה פתוח, כך שהאכזריות שבה נרצח בנה תהיה גלויה, הובילה להתגייסות של הקהילה האפרו-אמריקאית ברחבי המדינה.
התנועה אופיינה בקמפיינים נרחבים של אי-ציות אזרחי והתנגדות בלתי אלימה שהבליטו את אי השוויון של אפרו-אמריקאים. צורות של מחאה או אי-ציות אזרחי כללו חרמות כמו חרם האוטובוסים של מונטגומרי באלבמה (1955-56); סירוב לשלם קנס על ישיבה במקום המיועד ללבנים בלבד (פטרישה סטיבנס דיו), מחאות-ישיבה (sit-ins) כמו מחאת הישיבה בגרינסבורו בקרוליינה הצפונית (1960) או המחאה ב-נאשוויל, טנסי; צעדות כמו צעדת ברמינגהאם והצעדות מסלמה למונטגומרי באלבמה (1965); וכן מגוון גדול של פעילויות לא אלימות אחרות. לבנים מתנגדי התנועה הפעילו מולה סוגים שונים של אלימות וכוחנות כולל קללות, מכות, מעצרים, אלימות משטרתית ואף מעשי רצח. המחוייבות לאי-אלימות מצד רוב תנועות השחורים ופעילים זכויות אדם באה לידי ביטוי באימון הפעילים לאי-אלימות והמנעות מכוונת מהגררות לתגובה אלימה.
בשנות ה-1960 התנועה לזכויות האזרח ביצעה שתדלנות מול הקונגרס כדי להעביר מספר חוקים לביטול פרקטיקות מפלות. חוק זכויות האזרח מ-1964 אסר בצורה מפורשת הפליה על רקע גזע, צבע-עור, דת, מגדר או מוצא לאומי בתעסוקה; סיים יישום לא-שוויוני של דרישות של רישום מצביעים; ואסר על הפרדה גזעית בבתי ספר, בדיור או במקומות עבודה. חוק זכות ההצבעה מ-1965 שיקם והגן על זכויות בחירה עבור מיעוטים על ידי מתן הרשאה לפיקוח פדרלי על רישום תושבים ובחירות באזורים שבהם הייתה היסטוריה של תת-ייצוג של מיעוטים כבוחרים. חוק הדיור ההוגן (Fair Housing Act) מ -1968 אסר על הפליה במכירה או השכרה בתחום הדיור. אפרו-אמריקאים נכנסו מחדש לפוליטיקה במדינות הדרום, וברחבי המדינה אנשים צעירים קיבלו השראה להשתתף בפעילות.
הופעת "תנועת הכוח השחור" (Black Power movement) שהתקיימה בשנים 1965–1985, ביקרה את ההנהגה השחורה בגלל הגישה של שיתוף פעולה עם הממשל והלבנים ובגלל דרכי הפעילות הלא-אלימות, ודרשה תחת זאת עצמאות פוליטית וכלכלית של הקהילה השחורה.
ייצוגים פופולריים רבים של התנועה מתמקדים בדמותו של מרטין לותר קינג שזכה בפרס נובל לשלום בשנת 1964 על הישגיו בתנועה. עם זאת יש חוקרים הטוענים כי התנועה הייתה מגוונות מידי מכדי לייצג אותה על ידי אדם ארגון או אסטרטגיה בודדים. במאבקים למען זכויות אזרח שוות היו שותפות קבוצות רבות מלבד קהילות של אפרו-אמריקאים, בהן ניתן למנות תנועות רעיוניות כמו הליברלים או הקומוניסטים בארצות הברית, או תנועות שניסו לייצג את האינטרסים של קבוצות מסוימות שמולן התקיימה (ולעיתים עדיין מתקיימת) אפליה מצד החוק, או התייחסות מפלה ושוביניסטית מצד קבוצות אחרות. בין הקבוצות הללו ניתן למנות נשים, מקסיקנים, אינדיאנים, יהודים ולהט"בים.