התקופה העות'מאנית בארץ ישראל
ארץ ישראל תחת שלטון האימפריה העות'מאנית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התקופה העות'מאנית היא תקופה בת כ-400 שנה בתולדות ארץ ישראל בה נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית. התקופה התחילה עם כיבוש הארץ בידי הסולטאן סלים הראשון בשנת 1516, והסתיימה בשנת 1917, עם כיבוש הארץ בידי הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי במלחמת העולם הראשונה.
התקופה העות'מאנית בארץ ישראל | |
1516–1917 | |
אתרים עות'מאנים בארץ ישראל: בכיוון השעון: בית המושל העות'מאני, באר שבע חומת ירושלים העות'מאנית, ירושלים בית הסראייה, יפו גשר טורקי, נחל שילה | |
מקובל לחלק את התקופה העות'מאנית לשלוש תקופות:
- התקופה הראשונה (המאה ה-16)
- בתקופה זאת הונחו היסודות למנהל העות'מאני. הוקם שלטון יציב ומאורגן, נערכו מפקדי אוכלוסין לצורך גביית מיסים, הוקמה מערכת מנהלית של פקידים עות'מאנים, החלו מפעלי פיתוח והושב הביטחון לתושבי הארץ שסבלו ממכת פשיטות של בדואים.
- הידרדרות במצב האימפריה העות'מאנית כולה, כולל ארץ ישראל הביאה לערעור המצב הביטחוני והכלכלי ושליטים מקומיים השתלטו על חלקים מהארץ.
- שליטים מקומיים שלטו למעשה בארץ ושודדי ים ובדואים עשו כרצונם באין מפריע. מוחמד עלי, שליט מצרים, ניצל את חולשת השלטון העות'מאני וכבש את הארץ ב-1831. בנו, אבראהים פאשא, שלט בארץ עד ראשית 1841, אז גורש על ידי העות'מאנים בעזרת צרפת ובריטניה. השלטון העות'מאני הצליח להחזיר לעצמו את השליטה בארץ והנהיג רפורמות לשם מודרניזציה. חפירת תעלת סואץ החזירה את כל האזור לפעילות כלכלית, והמעורבות של מעצמות זרות ומשטר הקפיטולציות - שהעניק לקונסולים זרים סמכות על נתיני ארצותיהם -הפך לתופעה קבועה.