חוות חקלאיות בארץ ישראל
חוות חקלאיות שהוקמו בארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוות חקלאיות היו נפוצות בארץ ישראל כבר מהתקופה הביזנטית. מבני חוות חקלאיות מתקופה זו מפוזרים ברחבי הארץ ומעידים על השגשוג החקלאי בעת הקמתן.
משלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, לאחר תקופת העלייה הראשונה וייסוד המושבות הראשונות, החליטה ההסתדרות הציונית העולמית כי הקמת חוות חקלאיות היא שיטה מתאימה להתיישבות בארץ ישראל. היא הטילה את התפקיד על המשרד הארץ ישראלי ביפו. במסגרת זו הוקמו חוות בסג'רה, כפר אוריה, רוחמה, באר טוביה, בן שמן ובכנרת. כן הוקמו חוות מיוחדות לפועלות כמו חוות העלמות על שפת ים כנרת. הייתה בכך תרומה להכשרת פועלים ופועלות להתיישבות.
מאז העשור השני להקמתה של מדינת ישראל התחזקה הנטייה להקים חוות חקלאיות. קיומם של שטחים נרחבים פנויים, הראויים להתיישבות חקלאית, והעדפה של החקלאיים לבעלות פרטית על תחום קרקע הביאה להקמת חוות ברחבי הארץ. יזמים, בין השאר, מחוגי המימסד החקלאי, איתרו שטחים לא-מעובדים וקבלו על עצמם לעבד אותם בתור חוות חקלאיות. גם ארגוני ההתיישבות בנו חוות, שכונו בשם "חוות ייצור ופיתוח ". אך גם היו יזמים פרטיים אשר פעלו בדרך זו וידועה היא חוות השקמים בבעלות אריק שרון.
מאז 1990 הוקמו עשרות חוות, בעיקר בנגב על מה שכונה "דרך היין" בכביש 40. מצומת טללים ודרומה יש יותר מעשר חוות כאלה(הקישור אינו פעיל), כולן חוות בודדים, בתחום מועצה אזורית רמת הנגב.
לאחר מלחמת ששת הימים אומצה השיטה בגולן והוקמו חוות לגידול בקר. מאז 1980 החלו להקים חוות גם ביהודה ושומרון ומספר החוות באזור זה מגיע לעשרות. הגדולה שבהם היא גבעות עולם המעסיקה יותר מארבעים עובדים.