חוק טבע
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק טבע או חוק מדעי הן אמירות, המבוססות על ניסויים או תצפיות חוזרות ונשנות, המתארות או מנבאות מגוון של תופעות טבע.[1][2][3] לפי פילוסופים מסוימים, חוקי הטבע הם העקרונות המסדירים את פעולתו של הטבע.[4]
חוקי הטבע מתגלים על סמך ניסויים ותצפיות ואין בהם הכרח לוגי.[3] לדוגמה, חוק הכבידה של ניוטון קובע שכוח המשיכה דועך באופן פרופורציוני למרחק בריבוע. הדבר התגלה באמצעות תצפיות במסלוליהם של כוכבי הלכת. עם זאת, ניתן לדמיין עולם שבו כוח המשיכה דועך באופן פרופורציוני למרחק בשלישית, או שאין בו כוח משיכה כלל. לכן אין בחוק הכבידה הכרח לוגי.
חוק טבע אינו יכול להיות מוגבל למקומות או לזמנים ספציפיים. לדוגמה, הטענה "על פני כדור הארץ תאוצת הכבידה היא 9.8 מטר לשנייה בריבוע" היא טענה נכונה, אך אינה יכולה להיחשב חוק טבע.[3][4]
חוקי טבע מופיעים באחת משתי צורות. צורה אחת היא כטענה אוניברסלית, כלומר כטענה לוגית עם כמת כולל, מהצורה "לכל X מתקיים Y". לדוגמה, החוק השלישי של ניוטון קובע שלכל כוח שמפעיל גוף אחד על גוף אחר מופעל כוח נגדי שווה בגודלו אך הפוך בכיוונו. הצורה השנייה היא כחוק הסתברותי הקובע ש-Y יתקיים רק בשיעור ממוצע מסוים של המקרים.[3][4] דוגמה לכך היא זמן מחצית החיים של איזוטופ רדיואקטיבי, הזמן שבו שבבמוצע חצי מהאטומים ייתפרקו לאטומים של איזוטופ אחר.
לעיתים מבחינים בין המונח "חוקי הטבע" ל"חוקי המדע". לפי הבחנה זו, חוקי הטבע הם החוקים האמיתיים, בעוד שחוקי המדע הם הגרסאות המקורבות והחלקיות שלהם שהתגלו עד כה.[4]