טיפול פליאטיבי
רפואה מקילה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיפול פַּלְיָאטִיבִי (מֵקֵל) או רפואה פליאטיבית (מלטינית: palliare = לעטוף, להגן) או רפואה מְקִילה[1] היא גישה טיפולית כוללנית שמטרתה לשפר את איכות חייהם של חולים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים על ידי מניעה והקלה של תסמינים גופניים, נפשיים ורוחניים.
הטיפול הפליאטיבי משמעותי בעיקר בשלב שבו המחלה לא מגיבה עוד לטיפול קוראטיבי (טיפול מרפא), בשלב זה, הדבר החשוב ביותר הוא הקלה על סבלו של המטופל (טיפול סימפטומטי) ועל ענייניו החברתיים, הפסיכולוגיים (כמו דיכאון וחרדה), והרוחניים.
טיפול פליאטיבי הניתן מחוץ לכותלי הוספיס, אינו תלוי בסכויי ההחלמה של המטופל, ולעיתים טיפול זה ניתן בשילוב עם טיפול שמטרתו לרפא. לעומת זאת, טיפול הוספיס הוא טיפול פליאטיבי הניתן למטופלים לקראת סוף החיים.
טיפול פלאטיבי מספק סל של שירותים רפואיים הכוללים טיפול על ידי צוות רב מקצועי: רופא, אחות, עובד סוציאלי ובמידת הצורך אנשי צוות נוספים על פי צורכי המטופל ומשפחתו כל זאת, כתמיכה כוללנית הנותנת מעטפת ממוקדת מטופל ומשפחה. הטיפול המקל ניתן בבית החולים, בשירותי הקהילה, במוסד אשפוז או בבית המטופל במסגרת אשפוז בית.
הגישה הפליאטיבית רואה במוות תהליך טבעי, והיא לא נועדה לזרז אותו או לעכב אותו. הטיפול התומך נועד לאפשר איכות חיים טובה כמידת האפשר עד למוות.