טעם כעיקר
כלל בהלכות איסור והיתר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טעם כעיקר (בר"ת טע"כ או טכ"ע) הוא כלל הלכתי מהלכות איסור והיתר לפיו כאשר מאכל שאסור באכילה נתן טעם במאכל המותר באכילה, המאכל אסור באכילה מחמת טעם האיסור, על אף שאין בתוכו את גוף המאכל האסור.
עובדות מהירות משנה, תלמוד בבלי ...
משנה | מסכת חולין, פרק ח', משנה ג' |
---|---|
תלמוד בבלי |
מסכת חולין, דף ק"ח מסכת עבודה זרה, דף ס"ז מסכת פסחים, דף מ"ד |
תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ו', הלכה א' |
משנה תורה | ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו |
שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ב' |
סגירה
בתלמוד נחלקו תנאים נחלקו האם תוקף האיסור הוא מהתורה או מדרבנן.