שלהי ימי הביניים
תקופה היסטורית באירופה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שלהי ימי הביניים, סוף ימי הביניים או ימי הביניים המאוחרים (באנגלית: Late Middle Ages) הוא מונח שמציין חלק מתקופת ימי הביניים בהיסטוריה של אירופה, שכללה בערך את המאה ה-14 והמאה ה-15 (ויש המוסיפים מחצית מהמאה ה-13 וזמנים נוספים). ימי הביניים המאוחרים החלו לאחר שיא ימי הביניים וקדמו לתחילתה של העת החדשה המוקדמת (וברוב אירופה, הרנסאנס).[1] נקודת הסיום המקובלת של התקופה היא בעליית הרנסאנס במדינות אירופה השונות, החל במאה ה-15 באיטליה ועד תחילת המאה ה-17 בצפון אירופה, ואף מאוחר יותר.
בתקופה זו, החלו להיווצר המדינות כפי שאנו מכירים אותן כיום, תחת מלוכה חזקה ויציבה, וחל גידול במסחר ובתחומים נוספים. הכנסייה הקתולית הייתה בעלת עוצמה רבה והיא המשיכה להחזיק בכוחה עד לשלהי המאה ה-15, ובמדינות רבות אף לאחר מכן. אירועים כמו הקרע המערבי הזיקו למעמדה במידה רבה.[2][3] כמו כן, תקופה זו שינתה את מעמד הפיאודליזם. האדריכלות הגותית הייתה נפוצה ושוכללה בתקופה זו. החל במאה ה-14 במקביל לקתדרלות, אומץ הסגנון הגותי גם לכנסיות ומבנים אחרים, כולל מבנים שאינם לצורכי דת. יש גם התפתחות סגנונות מקומיים בגותיקה, כגון באנגליה, בגרמניה ובספרד. אדריכלות אסלאמית (כמו אדריכלות מורית ואדריכלות עות'מאנית (אנ')) נבנתה בעיקר באזורים שהיו תחת שלטון מוסלמי. עם החלשות האימפריה הביזנטית, היקף הבנייה ירד בשטחה, ואיכותה ירדה.[4][5] אדריכלות ביזנטית שולבה באזורים הגאוגרפיים הקשורים לנצרות אורתודוקסית, במיוחד בשטחי הבלקן, אוקראינה, בלארוס ורוסיה של ימינו.[6]
בסוף ימי הביניים חל גם שיפור גדול באיכות השריון עם פיתוח שריון הלוחות, שסיפק לאביר הגנה היקפית טובה מול מרבית כלי הנשק (כולל חצים וחרבות), דבר שגרם לירידה בשימוש במגן. כלי הנשק העיקריים של האביר בתקופה זו היו רומח להסתערות וחרב כנשק אישי וכן פטיש קרב ופגיון כנשק משני. נגד שריוני הלוחות פותחו מגוון נשקי מוט ובהם רומחי רגלים ארוכים במיוחד (pike), גרזן-חנית (pollaxe), האלברד (halberd), בק דה קורבין ומגוון "פותחני קופסאות" על מוט ארוך. בתקופה זו פותחו גם החרבות הדו-ידניות. גם החל שימוש בנשק חם, בהתחלה בתותחים ומרגמות פרימיטיביים ללוחמת מצור, ובהמשך גם כרובים מסורבלים דוגמת הארקבוז.
גבולותיה של אירופה הנוצרית עדיין הוגדרו בתקופה זו. בעוד הדוכסות הגדולה של מוסקבה החלה להדוף את המונגולים, והממלכות בחצי האי האיברי השלימו את הרקונקיסטה של חצי האי והפנו את תשומת הלב שלהן כלפי חוץ, הבלקן נפל תחת שליטתה של האימפריה העות'מאנית. השילוב בין המסחר הער של התקופה והתחזקות העות'מאנים הוביל למסעו של כריסטופר קולומבוס לאמריקה בשנת 1492.