צריכה שיתופית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
צריכה שיתופית (באנגלית: collaborative consumption) היא סוג של הסדרים כלכליים בהם המשתתפים רוכשים שימוש (נגישות) במוצרים ושירותים במקום בעלות, הסדר שכזה מתאפשר לרוב הודות לשילוב בין טכנולוגיה וקהילות משתמשים. צריכה שיתופית מציעה מודלים בתחום הכלכלה המעגלית - גישה כלכלית רחבה יותר, החותרת למניעת בזבוז, על ידי ניצול מרבי של חומרי גלם או אנרגיה.
דוגמאות לשימוש במודל הצריכה השיתופית: פלטפורמות מכירה חוזרת כגון eBay ויד2. פלטפורמות שיתוף מוצרים- שיתוף מכוניות כמו Zipcar ,Rentitb ו-Car2Go, שיתוף אופניים כמו תל-אופן. פלטפורמות שיתוף אחרות- השכרת דירות/חדרים לטווח קצר airbnb, השכרת חניות פרטיות, ביקוש וביצוע שירותים TaskRabbit, מימון על ידי הלוואות עמית לעמית, שימוש בשטח בית קפה לפי זמן כמו ברשת "ציפרבלאט".
הרעיון של צריכה שיתופית והמושג "שיתופיות" (Mesh) נפרש לראשונה כמשנה סדורה בספרה של ליסה גנסקי 'מש – מדוע עתיד העסקים הוא בשיתופיות'. באותה שנה תיארה רייצ'ל בוטסמן את הכלכלה השיתופית, בספרה "מה ששלי – שלך" באומרה שהעקרונות המבדילים את הכלכלה השיתופית היא העובדה שזו אינה מונעת על ידי תחרות אלא על ידי אחווה, ושמפוקחת לא בידי רגולטורים ורשויות, אלא באמצעות אמון הדדי ומוניטין אישי. הצריכה השיתופית היא חלק מהכלכלה המשתפת (באנגלית: Shared Economy או WEconomy).